ארכיון הקטגוריה: Uncategorized

פוסט עם שיר של קארבר בסוף

לחשת לי באוזן “אתה אוהב אותי?” ואני חשבתי שזה דבר נורא לשאול מישהו בפעם השניה שאתם שוכבים.
החבר הכי טוב שלך הוא רכלן איום, אבל הוא לא ידע עלינו וסיפר לי דברים, אז ידעתי שבן הזוג שלך בשלוש השנים האחרונות אף פעם לא אמר לך דברים כאלה.
“אני אוהב אותך”.
בגלל זה עזבת אותו.
כמו הרבה דברים מהקשר ההוא, זה חילחל גם אלינו.
אמרתי שכן.
השנים והנשים והחיים הפכו אותי לשקרן מיומן.
רק שנתיים לפני כן הייתי אומר לך מה אני באמת חושב על זה.
אבל היינו במיטה והשדיים הלבנים שלך גדולים וכבדים על החזה שלי אז אני אוהב אותך.

המלה הזאת אהבה – ריימונד קארבר

לא אבוא כשהיא תקרא לי,
אפילו אם תאמר “אני אוהבת אותך
במיוחד אם היא תגיד את זה,
אפילו שהיא נשבעת
ומבטיחה לי
רק אהבה אהבה.

האור בחדר הזה
מכסה הכל
באופן שווה;
אפילו זרועי אין לה צל,
היא נאכלת על ידי האור.

אבל המלה הזאת אהבה
המלה הזאת הולכת ומחשיכה, הולכת ונהיית
כבדה, ומנערת את עצמה, מתחילה
לבלוע, להתכווץ בעוויתות בחילה, מעכלת
את דרכה דרך הנייר הזה
עד שגם אנחנו נעלמים אט אט בחשכת
גרונה השקוף ועדיין
מפורקים לחתיכות, עדיין מבריקים, ירכיים ומפרקים, שערך
החופשי שאינו יודע
היסוס.

ג’ק פרושיאנטה חזר ללהקה

אתמול העליתי שיר של ג’ון פרושיאנטה בביצוע של שני קידר.
היום יתארח כאן פרושיאנטה שבעצמו עושה גרסת כיסוי.
פרושיאנטה התחיל כנער שעזב הכל כדי לנסוע בעקבות הלהקה שהוא מעריץ, הפפרז, והפך לגיטריסט של ההרכב לאחר מותו של הלל סלובק ובדיוק כמו הלל, התמכר לסמים ועזב את הלהקה לאלמוניות.
כשחזר כבר היה אדם אחר.
אדם שעשה סיבוב ארוך באזור האפור שבין החיים והמוות ושרד כדי לספר על זה.
למרות שמהאזנה למוסיקה שלו, למילים, בהחלט יש הרגשה שג’ון מסתכל על השפיות מהצד הלא נכון שלה.
יש משהו מצמרר בדרך המיואשת שבה הוא עושה את “לאקי” של רדיוהד.

Pull me out of the aircrash,
Pull me out of the lake,
’cause i’m your superhero,
we are standing on the edge.

Good things comes in small packages.

נכון, הוא מאוד קטן.
רק 20 watt בבוקסה קומפקטית.
אבל הייתי צריך אחד כזה כדי להגרר איתו ממקום למקום.
המגבר הנוכחי שלי קצת כבד מדי בשביל הגררויות.
בכל אופן, החל מהיום אני בעליו הגאה של Peavy micro bass.
הוא נשמע מצוין, הרבה כוח ביחס למגבר כזה קטן, וכל פעם שאני מסתכל עליו, ובעיקר עושה לי חשק לנגן בגלל שהצליל שיוצא ממנו כל כך טוב.
הכי חשוב שיש כניסה לאוזניות, מה שאומר שהשכנים שלי ישנו טוב יותר הלילה.

אודיסאה

שעשוע חדש.
אני אעלה לכאן שיר מדי יום ואנסה לקשר ביניהם.
משהו בסגנון תאוריית הקשר ששודרה בגל”צ (ואולי עדיין?) רק בלי מכנה משותף בסוף.
ההתחלה תהיה איטית, אני מניח, אבל תהיו סבלניים.
זה רק ילך וישתפר.
כמובן שמלבד ה3-4 שירים ראשונים שאני יודע מה הם יהיו, כל השאר יהיה פריסטייל.
אחלה של מבחן לכמה אני יכול לזבל את השכל עם פריטי טריווויה איזוטרים:)
נקודת הזינוק הוא השיר going inside שנכתב על ידי ג’ון פרושיאנטה וכאן עושה אותו שני קידר ביחד עם עומרי לוי בהופעה בקמלוט.
על שני קידר אני יכולה להגיד בעיקר שכל דבר שלה ששמעתי עשה לי טוב ובעיקר עשה לי חשק לעוד.
זה האתר שלה ואת הביצוע הזה אני אוהב יותר מהביצוע המקורי.
ויש משהו במילים שמאוד מדבר אלי בשיר הזה.
ביום המסוים הזה.
היום אני בן 31.
מוזר לכתוב את זה.
לפני שנה כתבתי את זה.
לא הגשמתי את מה שהבטחתי לעצמי שנה שעברה והשנה יש לי מטרה חדשה, כמו שאתם בטח יודעים (באודות של הבלוג הזה)
תהנו מהשיר.

קריאת תווים בסיסית

קריאת תווים (הפוסט מעט משובש בקטע של התמונות. אז עד שימצא הפתרון, תסבלו בשקט)
הדבר הראשון שצריך לדעת בקשר לקריאת תווים הוא השמות שלהם.
מתוך הרגל אני משתמש בשמות הלועזיים (A,B,C,D,E,F), ואם תרצו את המקבילה העברית אז זה A=לה b=סי C=דו D=רה E=מי F=פה G=סול (שאני מודה שכשל בזכרון שלי מונע מלזכור. אבל בשביל זה הבלוג. שאני אדע גם את הדברים האלה).
הדבר השני שצריך לדעת הוא שקיימים מפתחות שונים ושמות התוים משתנים בהתאם.
אותו תו באותו מיקום אבל במפתח אחר, יהיה בעל שם שונה.
השניים היותר נפוצים מבין המפתחות הם מפתח סול (treble clef) המשמש לכלי נגינה בעלי צליל גבוה יחסית (גיטרה, סקסופון) ומפתח פה (Bass clef) המשמש בתיווי של כלי נגינה בעלי מנעד נמוך (בס).
קיימים מפתחות נוספים, אבל לעניינו, אלו שתי המפתחות הרלוונטים.
מפתח סול נראה ככה:

מפתח פה (בס) נראה ככה:

אגב, יש סיבה למיקום המסוים שלהם על הקווים (שבעצמם נקראים “חמשה”).
בגיטרה נשתמש במפתח סול, בנגינה על בס נשתמש במפתח פה, ובנגינה בפסנתר, נשתמש בשניהם.
הנה ציור שממחיש את שמות התווים על פי המיקום שלהם בשורת החמשה בשתי המפתחות
.

עכשיו מגיע החלק הבעייתי למתחילים.
לזכור איזה שם שייך לאיזה תו וזה בעצם השיעור להיום:
אם תסתכלו על מפתח סול (העליון), תשימו לב שהאותיות הממוקמות על קווי החמשה הן EGBDF.
הקו התחתון הוא התו E(מי), הקו השני מלמטה הוא G וכן הלאה.
האותיות שממוקמות על המרווחים שבין קווי החמשה הן FACE.
לשם כך הומצאו מספר משפטים שהאות הראשונה בכל מילה בהן היא בעצם שם התו.
הנה משפט אחד לדוגמא:
Every Good Boy Desrve Fudge
למרבה הפלא (ליהיא, את הולכת לאהוב את זה) זהו גם שם אלבום של Mudhoney.
למשפט הזה יש וריאציות נוספות:
Every good boy deserves fruit, Every good boy does fine, Every good bird does fly, Elvis’ guitar broke down Friday, Every good book deserves finishing.
זה לגבי התוים במפתח הזה ההמוקמם על קווי החמשה.
לגבי התווים הממוקמים בין שורות החמשה, אותן מייצגות האותיות FACE.
אני לא מכיר משפט עבור האותיות האלה, אבל די קל לזכור.
אז בפעם הבאה שאתם בוהים בתווים ולא זוכרים איזה צליל מייצג התו שממוקם על הקו השלישי מלמטה בשורת החמשה, תזכרו במשפט every good boy do fine (או אחר מאותה משפחה) ותדעו שהמילה השלישית (Boy) מייצגת את הקו השלישי ולכן התו שממוקם על הקו השלישי הוא B (סי בעברית).

אותו הרעיון תקף כמובן לגבי מפתח הפה:

תזכרו במפתח שונה, אותם תווים מכונים בשם אחר.
שני תווים באותו מיקום בשורת החמשה לא יהיו זהים בשם כאשר המפתח שונה.
במפתח פה שמות התווים הממקומים על קווי שורת החמשה הן GBDFA שאפשר לזכור על פי המשפט Good Boy Do Fine Always (יש כמובן ורסיות רבות נוספות).
שמות המרווחים הן AECG (All Cows eat Grass).
לסיום, הנה טבלה של שמות התווים כפי שהם ממוקמים על הפסנתר.
לאלה מאיתנו שלא מכירים את האנטומיה של הפסנתר, אני אספר שהקלידים השחורים קיימים בקבוצות של שני קלידים ושלוש קלידים.
כדי למקם את עצמכם, תסתכלו על קבוצה של שני קלידים שחורים (בכל מיקום בפסנתר).
הקליד הלבן משמאלו של הקליד השחור (בקבוצת השניים) יהיה תמיד C(דו).

 

 

דה גמבה

בלוג של מוסיקאית קלאסית בשם ורד פורבס (שבמקרה היא גם אחותה של שושנה פורבס.)
לצערי היא לא מעדכנת את הבלוג לעיתים קרובות, ובכל זאת, יש שם המון פוסטים ישנים שמאפשרים הצצה לחיים של מוסיקאית קלאסית בתחילת הקריירה המקצועית.
כתוב היטב ובעיקר מעורר קנאה.
אגב, אם לא הזכרתי, אז היא מנגנת על ויולה דה גמבה.
כלי נגינה שקצת נזנח עם הזמן וזוכה לעדנה מחודשת בשנים האחרונות במוסיקה הקלאסית.

עדכון.
הבלוג עבר לשרת עצמאי ועכשיו תמצאו אותו כאן.

פוסט ראשון ובו יסופר על אלה שיש להם את זה ואלה שלא

“ממלכתם של המחוננים תמיד נדמתה כמועדון סגור. האמונה הרווחת היא ש”לחלק יש את זה, לחלק אין”.
מה שמתשמע מההצהרה הזאת הוא ש”לרובנו אין את זה”.
הררך שבה מוסיקה (ואני חושד שנושאים רבים אחרים) נלמדת מסורתית, מכוונת כלפי אלה ש”יש להם את זה”.
רק תלמידים מחוננים או מתקדמים מצליחים לרכוש את שפת המוסיקה בדרך שבה היא נלמדת לרוב.
אולי שני אחוזים מאלה שלומדים מוסיקה, מצליחים לתפוס משהו בכלל.
רוב רובם של האחרים נאבקים באלמטים שונים של נגינה או אילתור וכתוצאה מכך, לא הופכים לאמנים מופיעים.
רוב האנשים נופלים בצידי הדרך.
נדמה כאילו לא הוקדשה מספיק מחשבה לעניין הזה, ואנחנו פשוט מקבלים את העניין שלחלקנו יש את זה ולחלקנו אין.
אני מאמין שאם אתה יכול לדבר, אתה יכול לנגן.”
מתוך הספר:
Kenny Wenner – Effortless Mastery: Liberating the Master Musician Within

מייל מוקדם בבוקר

“איפה אתה, מזמן לא דיברנו”, מייל שנשלח בשעת בוקר מוקדמת.
די חריג עבורך, שלא מבלה יותר מדי ליד המחשב אלא אם כן את חייבת.
בערב התקשרתי ושאלתי אם את חושבת עלי כל כך מוקדם בכל יום.
אמרת שנעלמתי ולמה לא התקשרתי.
“כי את לא כזו חשובה לי” חשבתי ואמרתי משהו אחר, מתחמק.
והמחשבה הזו כמעט נכונה. לפחות בימים האלה.