”מוסיקה היא בסך הכל אהבה שמנסה למצוא מילים”.
לורנס דורל .
תעשו לעצמכם טובה ותלחצו על הלינק כדי לקרוא הביוגרפיה המקוצרת שלו.

”מוסיקה היא בסך הכל אהבה שמנסה למצוא מילים”.
לורנס דורל .
תעשו לעצמכם טובה ותלחצו על הלינק כדי לקרוא הביוגרפיה המקוצרת שלו.

תחת השם jerry jazz musician ובאחד מהאתרים היותר מכוערים שיצא לי להתקל בהם, מתחבא אתר שעוסק ב”גאז ותרבות אמריקאית”.
אני חושב שזה סוג של אתר מכירות.
אין עגלת קניות, אבל יש המון לינקים לאתרים שבהם אפשר לקנות המון פיסות אמריקנה יפהפיות.
שווה לשוטט באתר ולא רק בשביל כל התמונות והציורים והציטוטים ששזורים בו.

פוסטר חתום על ידי הצלם.
צ’רלס מינגוס בברקלי 1976.
1700$ והוא שלכם.

( במרץ 2006 @ 15:14)

סוג של דפיקה באישיות, אני מניח.
כשאני נתפס למשהו, כל שאר הדברים שעניינו אותי עד לאותו רגע מתנדפים.
בגלל זה לפעמים אני גיק של מחשבים, לפעמים חובב של ספרות ”כבדה”, לפעמים אני ג’אזיסט, לפעמים אני שומע רק מוסיקה קלאסית כל היום.
ולא, אני לא יכול לעשות הכל ביחד.
אלה תמיד אותם דברים, אבל בכל תקופה נתונה אני מתרכז רק באחד מהם.
אני מניח את ספרי התאוריה המוסיקלית בצד לזמן מה.
אריק דולפי וג’ון קולטריין חוזרים למעמד הדיסקים.
מוסיקת רעש היא מה שבתפריט עכשיו.
אני קורא לזה מוסיקת רעש כי אני שומע קצת מכל מיני סגנונות.
בעיקר הארד-קור פאנק ונגזרותיו ומטאל.
בעיקר אמריקאים.
לא משהו עכשווי מדי.
אלא אם כן יש למישהו המלצות.
מטאליקה, ספולטורה, ACDC שפעם, כשתוויות היו חשובות לי יותר ממוסיקה, לא הערכתי ועכשיו אני יודע כמה המוסיקה שהם עושים זה הדבר האמיתי, בלאק-פלאג, רולינס בנד, פוגאזי, פליפר.
אני שומע את ’בלאק פלאג‘ והדם שלי גועש.
אני מניח את הבס שלי בצד ומתחיל לנגן על גיטרה חשמלית.
אני יודע לנגן על גיטרה, אבל לא משהו מורכב מדי.
כלומר, גם כמה דברים מורכבים, למשל את הקטע המהיר שמנגנת הגיטרה המובילה בשיר One של מטאליקה. אבל אני גיטריסט מחורבן בכל קנה מידה.
גיטרה חשמלית זה כלי נגינה שאף-פעם לא התחברתי אליו.
ברמה מסוימת, לנגן על בס דורש משהו שונה, יכולת להתחבר לכלי הנגינה הזה, להיות אחד.
וסליחה על הקשקשת הניו-אייג’ית, אבל אין לי דרך טובה להסביר את זה.
הרגשתי את זה, כמו סוג של מדיטציה, אפילו כשהייתי בסיסט מתחיל (ומחורבן גם כן:)
כשניגנתי על גיטרה מעולם לא הרגשתי חיבור כזה אליה.
תמיד טענתי ש”כל אידיוט יכול לנגן על גיטרה“ ואני עדיין חושב ככה.
להחזיק גיטרה ולפרוט כמה אקורדים זו לא המשימה המסובכת ביותר בעולם.
מלבד בודדים כמו ג’ון פרושיאנטה שאני מרגיש שמתקיימת אצלו התשוקה הזו, תשוקה שעושה את ההבדל.
אני יכול למנות שני תריסרים של גיטריסטים גדולים בלי שאני אצטרך לחשוב על זה.
כאלה שהנגינה שלהם היא סך הכל מכשיר לביטוי הרוחניות האצורה בקרבם.
אלה הגדולים באמת.
אבל רוב הגיטריסטים המובילים בימינו הם לא יותר מטכנאים בעיני.
ולכן גיטרה מעולם לא היתה ה-דבר בשבילי.
לא כמוסיקאי ולא כמאזין.
אבל אני חושב שהגיע הזמן ללמוד לנגן על גיטרה.

( 28 בפברואר 2006 @ 2:13)

כתבתי את זה פעם, ואז מיהרתי להכנע ולהתנצל, כשהיא קראה את זה.

נשים שכותבות שירה
הן עושות את זה בכוונה, אני יודע,
שוברות לי את הלב,
מכריחות אותי להגיד בפעם האלף כמה אני אוהב אותן, רוצה אותן.
”אתה אוהב אותי?אני אוהב אותך
אתה רוצה אותי?אני רוצה אותך“
”אתה אוהב אותי?אני אוהב אותך
אתה רוצה אותי?אני רוצה אותך“
”אתה אוהב אותי?אני אוהב אותך
אתה רוצה אותי?אני רוצה אותך“
יש כאן הד?
כן, אני.
המילים מהדהדות בחלל החדר
וזה נשמע כל כך ריק שזה אוכל אותי מפנים.
אני שונא את עצמי כי אני מודע למשחק ונכנע בכל זאת.

(27 בפברואר 2006 @ 23:48)

”אין שום ”תאוריית ג’אז“ אחת, כוללת.
למעשה, בגלל זה קוראים לנושא ”תאוריית ג’אז“ ולא ”אמת ג’אז”.
האמת היחידה היא המוסיקה עצמה.
”תאורייה“ הינה הריקוד האינטלקטואלי הקטן שאנחנו רוקדים מסביב למוסיקה, מנסים לקבוע חוקים כדי שנוכל להבין למה צ’ארלי פארקר וג’ון קולטריין נשמעו כפי שנשמעו.
יש ”תאוריות ג’אז“ רבות כמעט כפי שיש נגני ג’אז”.
(מארק לווין, The Jazz theory book)

בין שלל אתרי הלינוקס והטכנולוגיה ברשת יש כמה שמופעלים על ידי נשים ולמען נשים.
או לפחות זה הרעיון.
אתרים כמו LinuxChix, שממש עכשיו גיליתי שיש לו גם שלוחה סיאטלית , למרות שהיא נראית מעט דלה יחסית לאתר האם‘ ושלוחות בעוד ערים כמו לוס אנג’לס .
בין כל אתרי הגיק צ’יקס יש אחד חביב עלי במיוחד.
l0t3k שמו שמלבד החלק הטכנולוגי עוסק גם בפוליטיקה ובתכנים כמו פמיניזם ואנרכיזם והקשר בינהם (קישורים בהמשך).
אני לא נכנס אליו כל יום, כי בסך הכל הוא לא מתעדכן בתדירות גבוה במיוחד, אבל כשאני נכנס בדרך כלל יש משהו מעניין לקרוא.
לפעמים זה טור מעניין, לפעמים ציטוט כמו זה:

Hacking:

Martial art – a way of defending against politically correct politicians, overly intrusive laws, bigots and narrow-minded people of all persuasions.

Judith Milhon a.k.a St Jude

קישורים.

הפמיניזם כאנרכיזם

אנרכו פמיניזם:שתי הצהרות

(25 בפברואר 2006 @ 4:36)

היא לומדת פסיכולוגיה עכשיו.
היא סיפרה לי על נחיתות אובייקטיבית ועל נחיתות סובייקטיבית.
מסתבר שאני סובל משתיהן.