“אהם, למעשה, אם להתחיל לסכם את היחס בין רוצחים סדרתיים ומשוררים, את הדימיון בין שתי הקבוצות האלה, אפשר לדבר על התכלית שניכרת בכפייתיות שלהם. גם המשורר וגם הרוצח הסדרתי מחפשים ליצור סצנה, או זירה, שמורכבת כולה ממערכת סמלים, אבל החוויה שמשחוזרת שם, שוב ושוב, מצויה מחוץ לזירה. כמעט תמיד החוויה היא כאב, שיברון לב, אובדן, עלבון.
אני מתאר לעצמי שמילים חזקות יותר נדרשות פה, כי התוצאות, לפחות במקרה של הרוצח, איומות ונוראות.
אבל לא המילים הן שיש להם עוצמה, אלא העולם הרגשי, שנדמה שמשהו כמו עלבון או כאב מקבלים שם הדהוד כל-כך חזק, שכבר אין לו קשר עם המובן הרגיל, היומיומי, של המילה.
ואני יודע שאני מסתכן קצת באמירה מופרכת כשאני אומר שגם אצל משוררים לא המילים הן מה שיש לו עוצמה. כלומר…”

כנראה שעדיין צריך לשפץ קצת דברים בבלוג.
למרות שאני מודה שמשהו במראה השבור מוצא חן בעיני.

אתם לא יודעים מה זאת אהבה אמר בוקובסקי
אני בן 51 תסתכלו עלי
אני מאוהב בחתיכה הצעירה הזאת
חטפתי את זה קשה אבל גם היא מתה עלי
אז זה בסדר בנאדם ככה זה צריך להיות
אני נכנס להן לדם והן לא יכולות להוציא אותי
הן מנסות הכל כדי להישאר רחוק ממני
אבל בסוף כולן חוזרות
כולן חוזרת אלי חוץ
מזאת שפתחתי לה את הפרצוף
על זאת אני בכיתי
אבל אותם ימים בכיתי בקלות
אל תתנו לי להתחיל עם הדברים החזקים בנאדם
אני נהיה רשע
אני יכול לשבת פה ולשתות בירה איתכם
הִיפִּים שכמוכם כל הלילה
אני יכול לגמור עשרה ליטר מהבירה הזאת
וכלום זה כמו מים
אבל תנו לי רק לגעת בדברים החזקים
ואני אתחיל לזרוק אנשים מהחלונות
אני אזרוק את כולכם מהחלון
כבר עשיתי דברים כאלה
אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
אתם לא יודעים בגלל שאף פעם
לא הייתם מאוהבים זה פשוט מאוד
יש לי עכשיו בחורה צעירה אתם מבינים היא יפה
היא קוראת לי בוקובסקי
בוקובסקי היא אומרת בקול הקטן שלה
ואני אומֵר מה
אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
אני אומֵר לכם בדיוק מה זה
אבל אתם לא מקשיבים
מכולכם בחדר הזה אין אפילו אחד
שהיה מזהה אהבה אם היתה נעמדת
ודופקת אותו בתחת
חשבתי פעם שערבֵי שירה זה פחדנות
תראו אני בן 51 וראיתי דברים
אני יודע שערבֵי שירה זה פחדנות
אבל אמרתי לעצמי בוקובסקי
לרעוב ללחם זה עוד יותר פחדנות
אז הנה לכם שום דבר הוא לא כמו שצריך להיות
האיש הזה איך קוראים לו גאלווֵי קינֵל
ראיתי תמונה שלו במגזין
יש לו פרצוף יפה
אבל הוא מורה
אלוהים אתם מתארים לעצמכם
אבל מצד שני גם אתם מורים
והנה כבר אני מעליב אתכם
לא לא שמעתי על האיש הזה
וגם לא עליו
הם כולם טרמיטים
אולי זה עודף אגו אני כבר לא קורא הרבה
אבל האנשים האלה שבונים
מוניטין על סמך חמישה שישה ספרים
טרמיטים
בוקובסקי היא אומרת
למה אתה מקשיב למוזיקה קלאסית כל היום
אני יכול לשמוע אותה אומרת את זה
בוקובסקי למה אתה מקשיב למוזיקה קלאסית כל היום
זה מפתיע אתכם תודו שזה מפתיע אתכם
לא הייתם חושבים שבהמה גסה כמוני
יכול להקשיב למוזיקה קלאסית כל היום
בראהמס רחמנינוף בארטוק טלמן
לעזאזל לא הייתי יכול לכתוב פה
יותר מדי שקט פה יותר מדי עצים
אני אוהב את העיר זה המקום בשבילי
אני שם את המוזיקה הקלאסית שלי כל בוקר
ואני מתיישב מול מכונת הכתיבה
אני מדליק סיגר ואני מעשן אותו ככה
ואני אומר בוקובסקי אתה בר מזל
בוקובסקי עברת את הכל
ואתה אדם בר מזל
והעשן הכחול שט לו לאורך השולחן
ואני מסתכל דרך החלון בשדרות דֶה לוֹנגפְּרֶה
ואני רואה אנשים הולכים במדרכה למעלה ולמטה
ואני מפמפם בסיגר ככה
ואני לוקח נשימה עמוקה
ואני מתחיל לכתוב
בוקובסקי אלה החיים הטובים אני אומר
זה טוב להיות עני וזה טוב שיהיו לך טחורים
זה טוב להיות מאוהב
אבל אתם לא יודעים מה זה
אתם לא יודעים מה זה להיות מאוהב
אם הייתם רואים אותה הייתם מבינים למה אני מתכוון
היא חשבה שאני אבוא לפה לתפוס זיון
היא פשוט ידעה את זה
היא אמרה לי שהיא יודעת את זה
שִיט אני בן 51 והיא 25
ואנחנו מאוהבים והיא מקנאת
אלוהים איזה יופי
היא אמרה לי שהיא תוציא לי את העיניים אם
אני אגיע לפה לתפוס זיון
הנה לכם אהבה
מה מישהו מכם יודע על זה
בואו אני אגיד לכם משהו
פגשתי אנשים בכלא שהיה להם יותר סטייל
מלאנשים שמסתובבים בקולג’ים
והולכים לערבי שירה
והם מוצצי דם שבאים לראות
את הגרביים של המשורר מלוכלכות
או אם הוא מסריח מבית השחי
תאמינו לי אני לא אאכזב אותם
אבל אני רוצה שתזכרו את זה
יש רק משורר אחד בחדר הזה הערב
וזה אני
מה מישהו מכם בכלל מבין על החיים
מה מישהו מכם בכלל מבין על משהו בכלל
מי מכם פוּטר מתישהו מעבודה
או הרביץ לבחורה שלו
אותי פיטרו מ”סירס ורובאק” חמש פעמים
הם היו מפטרים אותי ואז לוקחים אותי שוב לעבודה
עבדתי אצלם במחסן בג’וב של ילדים כשהייתי בן 35
ואז פיטרו אותי כי גנבתי עוגיות
אני יודע איך זה אני הייתי שם
אני בן 51 ואני מאוהב
הבחורה הקטנה הזאת היא אומרת
אני חושבת שאתה בלוף אחד גדול
ואני אומר מותק את מבינה אותי
היא הבחורה היחידה בעולם
גבר או אשה
שאני מוכן שידברו אלי ככה
אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
וגם כולן חזרו אלי בסוף
כל אחת מהן חזרה
חוץ מזאת שסיפרתי לכם עליה
זאת שפתחתי לה את הפרצוף
היינו ביחד שבע שנים
היינו שותים הרבה
אני רואה כמה אנשים שיודעים להדפיס בחדר הזה אבל
אני לא רואה אף משורר
אני לא מופתע
חייבים להיות מאוהבים כדי לכתוב שירה
ואתם לא יודעים מה זה להיות מאוהב
זאת הצרה שלכם
תביאו לי קצת מהדבר הזה
כן ככה בלי קרח
ככה זה טוב זה מצוין
אז בואו נתחיל בהצגה
אני יודע מה אמרתי אבל אני אשתה רק אחת
כן זה טוב
או קיי בואו נגמור עם זה כבר
רק שאחר כך אף אחד לא יעמוד קרוב
לחלון הפתוח.

(תרגום: עוזי וייל)

אתם לא יודעים מה זאת אהבה אמר בוקובסקי
אני בן 51 תסתכלו עלי
אני מאוהב בחתיכה הצעירה הזאת
חטפתי את זה קשה אבל גם היא מתה עלי
אז זה בסדר בנאדם ככה זה צריך להיות
אני נכנס להן לדם והן לא יכולות להוציא אותי
הן מנסות הכל כדי להישאר רחוק ממני
אבל בסוף כולן חוזרות
כולן חוזרת אלי חוץ
מזאת שפתחתי לה את הפרצוף
על זאת אני בכיתי
אבל אותם ימים בכיתי בקלות
אל תתנו לי להתחיל עם הדברים החזקים בנאדם
אני נהיה רשע
אני יכול לשבת פה ולשתות בירה איתכם
הִיפִּים שכמוכם כל הלילה
אני יכול לגמור עשרה ליטר מהבירה הזאת
וכלום זה כמו מים
אבל תנו לי רק לגעת בדברים החזקים
ואני אתחיל לזרוק אנשים מהחלונות
אני אזרוק את כולכם מהחלון
כבר עשיתי דברים כאלה
אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
אתם לא יודעים בגלל שאף פעם
לא הייתם מאוהבים זה פשוט מאוד
יש לי עכשיו בחורה צעירה אתם מבינים היא יפה
היא קוראת לי בוקובסקי
בוקובסקי היא אומרת בקול הקטן שלה
ואני אומֵר מה
אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
אני אומֵר לכם בדיוק מה זה
אבל אתם לא מקשיבים
מכולכם בחדר הזה אין אפילו אחד
שהיה מזהה אהבה אם היתה נעמדת
ודופקת אותו בתחת
חשבתי פעם שערבֵי שירה זה פחדנות
תראו אני בן 51 וראיתי דברים
אני יודע שערבֵי שירה זה פחדנות
אבל אמרתי לעצמי בוקובסקי
לרעוב ללחם זה עוד יותר פחדנות
אז הנה לכם שום דבר הוא לא כמו שצריך להיות
האיש הזה איך קוראים לו גאלווֵי קינֵל
ראיתי תמונה שלו במגזין
יש לו פרצוף יפה
אבל הוא מורה
אלוהים אתם מתארים לעצמכם
אבל מצד שני גם אתם מורים
והנה כבר אני מעליב אתכם
לא לא שמעתי על האיש הזה
וגם לא עליו
הם כולם טרמיטים
אולי זה עודף אגו אני כבר לא קורא הרבה
אבל האנשים האלה שבונים
מוניטין על סמך חמישה שישה ספרים
טרמיטים
בוקובסקי היא אומרת
למה אתה מקשיב למוזיקה קלאסית כל היום
אני יכול לשמוע אותה אומרת את זה
בוקובסקי למה אתה מקשיב למוזיקה קלאסית כל היום
זה מפתיע אתכם תודו שזה מפתיע אתכם
לא הייתם חושבים שבהמה גסה כמוני
יכול להקשיב למוזיקה קלאסית כל היום
בראהמס רחמנינוף בארטוק טלמן
לעזאזל לא הייתי יכול לכתוב פה
יותר מדי שקט פה יותר מדי עצים
אני אוהב את העיר זה המקום בשבילי
אני שם את המוזיקה הקלאסית שלי כל בוקר
ואני מתיישב מול מכונת הכתיבה
אני מדליק סיגר ואני מעשן אותו ככה
ואני אומר בוקובסקי אתה בר מזל
בוקובסקי עברת את הכל
ואתה אדם בר מזל
והעשן הכחול שט לו לאורך השולחן
ואני מסתכל דרך החלון בשדרות דֶה לוֹנגפְּרֶה
ואני רואה אנשים הולכים במדרכה למעלה ולמטה
ואני מפמפם בסיגר ככה
ואני לוקח נשימה עמוקה
ואני מתחיל לכתוב
בוקובסקי אלה החיים הטובים אני אומר
זה טוב להיות עני וזה טוב שיהיו לך טחורים
זה טוב להיות מאוהב
אבל אתם לא יודעים מה זה
אתם לא יודעים מה זה להיות מאוהב
אם הייתם רואים אותה הייתם מבינים למה אני מתכוון
היא חשבה שאני אבוא לפה לתפוס זיון
היא פשוט ידעה את זה
היא אמרה לי שהיא יודעת את זה
שִיט אני בן 51 והיא 25
ואנחנו מאוהבים והיא מקנאת
אלוהים איזה יופי
היא אמרה לי שהיא תוציא לי את העיניים אם
אני אגיע לפה לתפוס זיון
הנה לכם אהבה
מה מישהו מכם יודע על זה
בואו אני אגיד לכם משהו
פגשתי אנשים בכלא שהיה להם יותר סטייל
מלאנשים שמסתובבים בקולג’ים
והולכים לערבי שירה
והם מוצצי דם שבאים לראות
את הגרביים של המשורר מלוכלכות
או אם הוא מסריח מבית השחי
תאמינו לי אני לא אאכזב אותם
אבל אני רוצה שתזכרו את זה
יש רק משורר אחד בחדר הזה הערב
וזה אני
מה מישהו מכם בכלל מבין על החיים
מה מישהו מכם בכלל מבין על משהו בכלל
מי מכם פוּטר מתישהו מעבודה
או הרביץ לבחורה שלו
אותי פיטרו מ”סירס ורובאק” חמש פעמים
הם היו מפטרים אותי ואז לוקחים אותי שוב לעבודה
עבדתי אצלם במחסן בג’וב של ילדים כשהייתי בן 35
ואז פיטרו אותי כי גנבתי עוגיות
אני יודע איך זה אני הייתי שם
אני בן 51 ואני מאוהב
הבחורה הקטנה הזאת היא אומרת
אני חושבת שאתה בלוף אחד גדול
ואני אומר מותק את מבינה אותי
היא הבחורה היחידה בעולם
גבר או אשה
שאני מוכן שידברו אלי ככה
אבל אתם לא יודעים מה זאת אהבה
וגם כולן חזרו אלי בסוף
כל אחת מהן חזרה
חוץ מזאת שסיפרתי לכם עליה
זאת שפתחתי לה את הפרצוף
היינו ביחד שבע שנים
היינו שותים הרבה
אני רואה כמה אנשים שיודעים להדפיס בחדר הזה אבל
אני לא רואה אף משורר
אני לא מופתע
חייבים להיות מאוהבים כדי לכתוב שירה
ואתם לא יודעים מה זה להיות מאוהב
זאת הצרה שלכם
תביאו לי קצת מהדבר הזה
כן ככה בלי קרח
ככה זה טוב זה מצוין
אז בואו נתחיל בהצגה
אני יודע מה אמרתי אבל אני אשתה רק אחת
כן זה טוב
או קיי בואו נגמור עם זה כבר
רק שאחר כך אף אחד לא יעמוד קרוב
לחלון הפתוח.

(תרגום: עוזי וייל)

מוסיקה יכולה להשפיע על מצב הרוח שלי.
לפעמים אני משתמש בה כשאני צריך איזו דחיפה קטנה אל מחוץ לדלת.
מסיבות היסטוריות השיר Going to town של האפגן וויגז הוא אחד משירי הBoost החביבים עלי.
משהו באנרגיות של השיר הזה שדוחף אותי קדימה.
Go to town, burn it down, turn around
And get your stroll on, baby
I‘ll get the car
You get the match
And gasoline
זה שיר עם אנרגיה של אלימות, אבל רק בכאילו.
האלבום הזה, black love הוא פסקול לסרט פשע שמעולם לא צולם.
לרוב כשאני צריך דחיפה, אני חוזר לספולטורה, מיניסטרי, Deicide כל מיני כאלה.
אבל במוסיקה הזו יש משהו מאוד אפל שאני לא בטוח שאני צריך עכשיו.
הלכתי לחפש עבודה.

(19 במרץ 2006 @ 9:48)

( 18במרץ 2006 @ 21:35)

הנרי רולינס שואג במערכת שלי.
הוא לא רוצה לחשוב יותר מדי כי זה גורם לו לחשוב יותר מדי.
הוא רוצה לנתק את עצמו, לשלוף את המוח שלו החוצה.
הלוואי וזה היה כל-כך פשוט.
אולי זה כן כל-כך פשוט.
אם אדם חזק מספיק מנטלית.
לרוב אני מאמין שאני כן כזה.
אחד שמסוגל לנתק את עצמו מהסביבה, מהחברים, המשפחה, הציפיות, התחושה שאני מאכזב אנשים, הידיעה שאני מאכזב את עצמי.
היום הוא לא אחד מהימים האלה שבהם אני מסוגל להתנתק ואז הצורך בניתוק מתחלף בדחף השליט האחר שלי.
הצורך לברוח פיזית.
אבל אין מקום מספיק רחוק בשבילי עכשיו