עצתו של משורר\אי.אי. קאמינגס
בן אנוש אמיתי הוא זה שמרגיש ומבטא, או מבטאת, את רגשותיו.
זה אולי נשמע קל.
זה לא.
אנשים רבים חושבים, או יודעים, או מאמינים שהם יודעים מה הם מרגישים –
אבל זה לחשוב או להאמין או לדעת: לא להרגיש..
ולהיות אמיתי פירושו להרגיש – לא רק לדעת או להאמין או לחשוב.
כמעט כולם יכולים ללמוד לחשוב או להאמין או לדעת,
אבל זה מאוד קשה ללמוד להרגיש.למה?
בגלל שלמרות למרות שהינך חושב או מאמין או יודע,
הינך המון אנשים אחרים:אבל ברגע שבו הינך מרגיש, הינך אף אחד – מלבד- עצמך.
להיות אף אחד- מלבד- עצמך – בעולם שעושה ככל שביכולתו, י
ומם וליל, להפוך אותך לכל אחד אחר –
פירושו להלחם את הקרב הקשה ביותר שבן אנוש יכול להלחם;
ולעולם לא להפסיק להלחם.
וליצור קשר לאף אחד – מלבד- עצמך אל האחרים,
פירושו לעבוד קצת יותר קשה ממי שלא אמיתי יכול אפילו לשער.
למה?
בגלל שכלום לא קל יותר מלהיות כמו מישהו אחר.
כולנו עושים את זה בדיוק כמעט כל הזמן – וכשאנחנו נוהגים כך, אין אמיתיים אנחנו.
אם, בסוף עשר או חמש-עשרה השנים הראשונות של מלחמה או עבודה או להרגיש,
אתה מוצא שאהבת רק פעם אחת עם לבו של אף אחד-מלבד -עצמך, אתה בר מזל.
וכך, עצתי לכל האנשים הצעירים שמבקשים להיות אמיתיים, היא:
תעשו משהו קל, כמו לחלום על חופש –
אלא אם כן אתם מוכנים להקדיש עצמכם ל-להרגיש ולעבוד ולהלחם עד יום מותכם.
A real human is somebody who feels and who expresses his or her feelings. This may sound easy. It isn’t.
A lot of people think or believe or know what they feel—but that’s thinking or believing or knowing: not feeling. And being real is feeling—not just knowing or believing or thinking.
Almost anybody can learn to think or believe or know, but it’s very difficult to learn to feel. Why? Because whenever you think or you believe or you know, you’re a lot of other people: but the moment you feel, you’re nobody – but – yourself.
To be nobody – but -yourself– in a world which is doing its best, night and day, to make you everybody else–means to fight the hardest battle which any human being can fight; and never stop fighting.
As for communicating nobody-but-yourself to others, that means working just a little harder than anybody who isn’t real can possibly imagine. Why?
Because nothing is quite as easy as just being just like somebody else. We all of us do exactly this nearly all of the time–and whenever we do it, we are not real.
If, at the end of your first ten or fifteen years of fighting and working and feeling, you find you’ve loved just once with a nobody-but-yourself heart, you”ll be very lucky indeed.
And so my advice to all young people who wish to become real is: do something easy, like dreaming of freedom–unless you’re ready to commit yourself to feel and work and fight till you die.
