לא מזמן יצא לי לחפש שיר מסוים של ה’קניבלים צעירים ונאים’.
לשעבר אחת הלהקות היותר אהודות עלי.
את הקליפ לשיר לא מצאתי ואולי הוא לא קיים.
אבל זה ללא ספק היה טיול נעים במשעול הזכרונות.
הקניבלים היו להקה צעירה ולא מוערכת מספיק.
רונלד גיפט, הזמר, היה בעל מראה אקזוטי מעט (ב1990 נבחר לאחד האנשים היפים בעולם) ובעל קול גבוה בסגנון דוד ד’אור ובשלב מסוים התחיל להתעניין בקריירה קולנועית יותר מאשר בזו של הלהקה שלו.
לא בהצלחה יתרה כנראה כי הפעם האחרונה שהוא נראה על האקרנים היתה ב2002 (על פי אימד”ב).
במקרה או לא, זו השנה שבה הוציא אלבום סולו.
מאז כאמור, אף אחד לא ראה אותו.
גם שני החברים האחרים לא ממש שיחזרו את ההצלחה.
השנה יצא להם תקליט אוסף.
שם ההרכב לקוח מסרט בשם “כל הקניבלים הצעירים והיפים” מ1960.
אפשר לתפוס אותו לעיתים קרובות בtcm, ערוץ הסרטים הקלאסי שפעם היה 8 על הממיר שלכם ומאז הולדת יס-דוקו, נחדק ל88, מה שכנראה חיסל את הרייטינג שלו לחלוטין.
וחבל שכך.
לפעמים זה נעים להרגע בלילה בצפיה ב’נינוצ’קה’ או סרטים של בילי וויילדר.
לא שהכל זהב, אבל בהחלט שווה להגיע אליו (כן, אני יודע מה אתם חושבים, שאני צריך עוד טלוויזיה כדי לא להפסיד כלום).
בכל מקרה, הסרט “כל הקניבלים הצעירים והנאים”, מבוסס (כך אומרים) במידת מה על חייו של צ’ט בייקר.
ממה שאני יודע על חייו, אני לא מבין איך.
אך קטונתי.
חצוצרן מוכשר אך עני, בנו של כומר קשוח המתנגד לעיסוקו, מתאהב בנערה (נטלי ווד היפהפיה) שאביה אף הוא מתנגד לקשר בינהם.
הנערה מתבגרת, מתחתנת עם האיש הלא נכון, החצוצרן הופך להצלחה אך לא שוכח את אהובתו הראשונה (סניף, סניף…)
ויש גם איזו זמרת שחורה מדהימה בשם פרל ביילי שנותנת הופעה שוברת לב.
מלמעלה למטה:
1) העטיפה המצמררת של האלבום White blues (מומלץ, כמובן:)
2) פרל ביילי (אין לי סאונד, אני מקווה שזה קטע טוב, אבל זה עם שרה ווהן, אז נראה לי מבטיח, וגם אלה פיצג’רלד שבעוונותי מעולם לא טרחתי להכיר לעומק).
3)הסיבה שלשמה התכנסנו. ‘קניבלים צעירים ונאים’ בשיר שעושה לי שמח בלב.

בעיקר על אבטחת מידע, אבל לא רק.
חדשות, מדריכים, לינוקס, ‘חלונות’.
You name it, אנחנו כותבים על זה.
כל מה שתחת שמי סייבריה.
בואו בהמוניכם.

אבל עדיין, חשוב ומעניין זה שני דברים שונים וזה חשוב בעיני.
במיוחד בהתחשב בעובדה שעדיין לא שוחרר תיקון וזו בעיה שרירה וקיימת.
עוד פרצת אבטחה חמורה באינטרנט אקספולרר ומתכנת זריז כבר כתב ושיחרר קוד שמנצל את הפרצה.
לבינתיים אין תיקון, אבל קיים מדריך מבית מיקרוסופט עם כמה צעדים שאמורים להקשות על התוקף.
והיות ופירצת האבטחה היא באינטרנט אקספלורר, מן הסתם לא ללחוץ על לינקים חשודים שמגיעים במייל או להכנס לאתרים חשודים (מה שזה לא אומר).
כמובן שגם לגלוש עם שוא”ש זה לא רעיון רע.
למעשה, זה הפתרון הבטוח ביותר כרגע.
והנה המחשה בתמונות.
למרות שלא ברור לי מה בדיוק ההמחשה.
הרי מיקרוסופט עצמה מודה שעדיין אין תיקון, אז לקחת מחשב, להראות שאתם מעדכנים אותו ואז להראות איך הפרצה מיושמת עליו, זו חוכמה קטנה מאוד.
המחשב הודבק בתוכנת Spyware שהותקנה בו לאחר שקוד זדוני באתר פורנו ניצל את הפרצה המאפשרת, בין השאר, לעשות את הדבר הזה בדיוק.

כבר הזכרתי בעבר את עמותת המקור.
מדובר בעמותה ששמה לה למטרה לקדם את הקוד הפתוח בישראל.
אין לי ממש כוח להכנס לכל הויכוחים הביזאריים שהולכים ברשימת הדיוור שלהם.
אז אני אתמקד בריב הנוכחי.
שחר שמש, חבר מייסד, הציע לקחת על עצמו את תחזוקת השרתים של עמותת המקור.
התמורה?באנר באתר ‘המקור’ של חברת לינגנו שבבעלותו.
אישית, זה נראה לי הוגן מאוד כלפי ‘המקור’.
מבחינת שחר התמורה היא כמעט אפסית, מבחינת ‘המקור’ מדובר בחסכון כספי לא קטן כנראה ושחר הוא מישהו שיש לו רקורד מוכח בכמה וכמה תחומים.
אבל לא, שמשהו ברשימת הדיוור של המקור יעבור בלי וויכוחים? שחברי ‘המקור’ לא יכשילו ניסיון לעזור כאילו ‘המקור’ היא מניה בטוחה בבנק שערכה עולה מיום ליום ואבוי לאיש החמדן שמציע עזרה.
הוא בטח זומם להשתלט על “מקורות הנפט של אלסקה” כפי שניסח זאת (בציניות מן הסתם) מישהו ברשימת הדיוור.
אז כרגיל, הדיון נמרח ונמרח (אמור להיות ארכיון מקוון איפשהו), ונכון לרגעים אלה, דברים מתחילים להיות מכוערים במיוחד (גם זה עניין רגיל).
אך לא לשם זה התכנסנו (הערה לעצמי, פוסט קצת יותר מושקע על מלחמות היהודים ב’המקור’).
לרוב הדיונים האלה מולידים ציטוטים הזויים לחלוטין.
אני מודה, יש אנשים שנהנים להעביר אחד לשני תמונות משעשעות או קטעי וידאו במייל.
אני אוהב להעביר קטעים מרשימת הדיוור של ‘המקור’.
הציטוט המוביל מהדיון הנוכחי הוא באדיבות עומר זק.
אחד המתנגדים הקולניים ביותר להצעה של שחר שמש לקחת על עצמו את תחזוקת השרתים (ואחד שבדרך כלל בעד הנגד):
“טרויה נחרבה בגלל מתנה גדולה מהיוונים.
הבורג נוצחו לראשונה בהיסטוריה שלהם מפני שהם ניסו לבלוע דבר אחד יותר מדי
(קפטיין פיקארד) – טוב, זו לא מתנה אלא משהו שהם לקחו בכוח.
כל הורה לילדים אחדים יודע שאם הוא נותן מתנה לאחד מהילדים, הוא צריך לתת
מתנות גם לילדים האחרים אחרת הם יקנאו זה בזה ויריבו.
הבל קיבל את ברכתו של אלוהים ולא נהנה ממנה זמן רב כי קיין קינא בו”.

על ההודעה הזאת (זה רק ההיילייט) קיבל עומר זק את התגובה:

” לעניינו של דבר – עומר, אם אני לא טועה אתה בעליה של חברת תוכנה קטנה. האם
> אתה מתנדב לתחזק את אתר העמותה? אם כן, מדוע לא שלחת הצעה במקום מכתב הזה?
> אם לא, מדוע אתה מבזבז את זמנם של כולם?
לכן אני ארשום זאת הפעם בברור, ובלי משחקים מיותרים: עומר, או שתשלח הצעה
קונקרטית, או שתסתום ת’פה. מספיק ברור?”
לילה טוב.

מזל שאני אוהב לקנות ספרים.
אוהב אפילו יותר מלקרוא אותם.
ככה נשארים לי על המדף ספרים שאני יכול לקרוא בתקופות שאני לא יכול לקנות.
אחד שאפילו לא זכרתי שיש לי: “ספוטניק אהובתי”.
אני עדיין בצעדים ראשונים מהוססים.
יש קצת קרואק, יש הבטחה להרבה “ניים דרופינג” ספרותיים ואזכורי אמריקנה מענגים, וציטוט אחד שאם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושב שנכתב עליה.
“היא שכרה לעצמה דירת חדר בקיצ’יג’וג’י ומילאה אותה בכמה שפחות רהיטים ובכמה שיותר ספרים…”
בדיוק כמוה.

אחד מסיפורי הילדות הזכורים לי ביותר הוא הסיפור על איך צדים פילים לבנים.
על פי הסיפור, היו פעם שני סוגים של פילים בעולם.
הפיל הלבן שהיה מאוד מאוד חכם ולכן היה קשה לצוד אותו.
הפיל האדום לעומתו, היה טיפש ולכן גם היה קל מאוד לצוד אותו.
כשרצו הציידים ללכוד את הפיל הלבן והחכם, הם המציאו שיטה.
הם הציבו שלט שאומר 5=2+2.
כשהפיל הלבן היה רואה את השלט הטיפשי, הוא היה מאדים כולו מכעס ופילים אדומים כידוע, קל לצוד.
זה בערך מה שקורה לי לפעמים.
אני מתעצבן משטויות ואז אני נתפס.
אני יכול להתעלם, אבל לרוב אני פשוט (גבר מ)מאדים
ב’ידיעות אחרונות’ של היום יש ידיעה העוסקת בשלומי צידקי, נגן הבס של אביב גפן המואשם באי-אילו עבירות מין.
בדרך כלשהי קרה שממלא המקום של צדקי בהרכב המלווה את אביב גפן הוא ספי אפרתי, בנו של אותו השופט (חנן אפרתי) המשמש במשפטו של צידקי.
נתחיל בכותרת “הגיטרה לא נופלת רחוק מהעץ”.
הטיפשות כאן די מדברת בעד עצמה, אז נמשיך הלאה.
וכך נרשם בכותרת המשנה:”השופט חנן אפרתי הודיע בתחילת המשפט של הגיטריסט שלומי צידקי, שהבן שלו גיטריסט כמו הנאשם, ושמאז המעצר הוא החליף אותו בלהקה של אביב גפן. אחר כך הוא שאל את נציגי התביעה וההגנה אם הם רוצים שהוא יפסול את עצמו”.
לידיעת עורכי הכותרות ב’ידיעות’:גיטרה היא כלי נגינה בעל שש מיתרים.
הבחור בתמונה המצורפת, אוחז בכלי נגינה בעל ארבעה מיתרים.
כלי הנגינה הזה נקרא בס חשמלי.
נכון, הוא קצת דומה לגיטרה.
יש לבס גוף עץ מכוסה לכה, פיק-אפים (מיקרופונים מתחת למיתרים), צוואר, סריגים, מפתחות כיוון.
לרוב גם מייצרים את כלי הנגינה הזה בשיטה וסוגי עץ התואמים לדרך שבה מייצרים גיטרות חשמליות.
הכיוון של שני אלה מתבסס על השיטה הידועה כ”כיוונון מושווה” שמבוססת במידה רבה על עבודתו של יקיר הדוג’ו – י. ס. באך.
ובכל זאת, בס חשמלי היא כלי נגינה שונה מאשר גיטרה חשמלית.
בסיסט אינו גיטריסט.
אני גם לא בטוח לגבי נכונות המונח “גיטרת בס”.
בדיוק כמו שבוזוקי, יוקללי, בנג’ו ושאר כלי נגינה אשר להם גוף, צוואר עם סריגים, יתדות כיוון ומאפיינים משותפים נוספים עם הגיטרה לא מזכים את בעליהם בתואר “גיטרת בוזוקי” או “גיטרת בנג’ו”, אני דורש(!) לא לטעון שנגני בס הם גיטריסטים.
בגוף הכתבה דווקא התייחסו גם לשלומי צידקי וגם לספי אפרתי כנגני בס (בניגוד לכותרת המשנה).
הומור מוסיקאים לסיום:
כמה גיטריסטים צריך כדי להחליף מנורה? 1000.
אחד כדי להחליף, 999 כדי להגיד שהנדריקס\ג’ימי פייג’\סטריאני, היו עושים את זה טוב יותר.
ועוד אחת בשביל האיזון:
איך קוראים לבחור שמסתובב עם הלהקה? הבסיסט.
ועכשיו באמת הסיום:
הנה אחד שאף אחד לא יעז לקרוא לו גיטריסט.
בוטסי.
התחיל בתור הנגן של ג’יימס בראון, היה קצת עם פרלמנט\פאנקדליק (בי נשבעתי שיום יבוא ואני אכתוב את הפוסט ובו אספר איך ג’ורג’ קלינטון הביא אותה בהפוכה לחברת התקליטים כשפירק את ‘פרלמנט’ והקים אותה מחדש תחת השם ‘פאנקדליק’).עשה עוד הרבה דברים (רובם לא מעניינים למען האמת), אבל הכי חשוב, הפך לאב-טיפוס של הבסיסט הFאנקי.
והיות ואין לי איך לשמוע ולבחור רצועה כלבבי, אני אלך על בטוח עם די-לייט.
בוטסי גם מנגן בשיר וגם מפציע בקליפ (ונדמה לי שהבס ליין בצורתו המקורית שייך דווקא להרבי הנקוק, אבל אל תתפסו אותי במילה), שזה יפה מאוד בהתחשב בעובדה שהקשר שלהם אליו התחיל בדגימה ששלח אליו אחד מחברי הלהקה עם בקשה לבוא לבקר.

ללא ספק, כרטיס הברכה הכי מקורי שקיבלתי.
מנו”ן.
אני מוצא למעניינת את העובדה שנו”ן היא השניה בחיי שהיתה בהופעה המדוברת.
הערה לעצמי:להשיג רשימה של קונות הכרטיסים להופעה*.
צד חיצוני:

שרוול פנימי:

וגם את הספר המצוין הזה:

*לא באמת.

הגמר של כוכב נולד קורה מחר ואני אהיה בעבודה.
שוב צומת תרבותית חשובה בחיי המדינה ואני עובד.
ככה היה גם בפרק סיום העונה השניה של ‘השיר שלנו’.
אנד דונט גט מי סטארטד על ה5:0 נגד אוסטריה.
ביום המשחק הגעתי אל ביתה של הבלונדינית בחיי דאז, תושבת גן-נר.
היות והיא גרה מעט רחוק, מטבע הדברים לא התראינו כל יום.
הגעתי אליה, הדלקתי את הטלוויזיה והיא הסתכלה עלי ושאלה “מה אתה עושה”?
אני כמובן הסברתי שאני רוצה לראות את המשחק.
היא מצידה אמרה משהו שעד היום מעביר צמרמורת בגווי: “באת לראות משחק או שבאת לראות אותי”?
עשיתי חושבים והחלטתי שלמען שלום בית (וסקס) עדיף לסגת.
במחשבה לאחור, אולי לא הייתי צריך לוותר. אני עדיין קצת ממורמר שלא ראיתי את המשחק.
אבל קשה להבחין בזה, נכון?
“באת לראות את המשחק או שבאת לראות אותי” עלק.
אגב, אני שוקל להפסיק להתעניין בספורט. יותר מדי מבאס להיות אוהד ספורט ישראלי.
יש גבול כמה אפשר לספוג.
אני שוקל אולי גם להגמל מסבוניות ולחזור להיות הסנוב גבה המצח שחורש סרטים של וים ונדרס.
אבל זה קצת יותר מורכב.
לא משנה.
וחזרה לכוכב נולד.
העונה הזו היא העונה הראשונה של כוכב נולד שאני בכלל עוקב אחריה וקצת חבל לי.
הסיכוי היחיד שלי הוא לתכנת את הוידאו שיקליט (או לחכות לשידור חוזר?).
למרבה הצער, מאז שנות השמונים לא הצלחתי ללמוד איך עושים את זה נכון.
לתכנת את הוידאו הכוונה.
תחזיקו לי אצבעות.
מאיה סיפרה עכשיו שיש לה אמונה טפלה של לעלות על במה ברגל ימין.
אני חייב להגיד שיש לי אמונה דומה מאוד של לרדת מהאוטובוס ברגל ימין.
ועכשיו, ארבעת קוראי המתמידים, אתם באמת יודעים את כל הסודות המלוכלכים שלי.

בעקבות הפוסט הבאמת נהדר של ליהיא, נכנסתי לאתר של סיימון וגארפונקל והתאכזבתי מעט.
האתר מאוד מצומצם ועושה רושם שכולו מכוון כדי למכור DVD חדש.
לא היסטוריה, לא תמונות ארכיון נדירות, לא אנקדוטות לא ידועות, לא ספר אורחים עבור המעריצים.
קנו את הDVD וזהו.
אין לי ספק שידם של סיימון וגארפונקל לא מעורבת באתר והכל מגיע מחברת התקליטים, ועדיין, זה צובט מעט בלב.
האתרים הפרטיים של השניים, למרות שגם הם מטבע הדברים מנוהלים על ידי צד שלישי, נותים קצת יותר כבוד.
של סיימון קצת דליל (כרגע), אבל מאפשר האזנה לאלבום האחרון שלו.
שעשעה אותי התמונה* באתר של סיימון וגארפונקל.
הצמד עומד מול אולם חשוך (וריק?), דמותם מוצלת, כאילו הם שני אלמוניים שעושים את הצעד הראשון.
ובכן, בהחלט נראה כאילו השניים לא השתנו מאז הסיקסטיז.
פול סיימון עדיין נמוך, גארפונקל עדיין מסתובב עם תסרוקת מעוררת השתאות.

דברים מעניינים שלא ידעתם (נניח) על פול סיימון וארט גארפונקל:
0>פול סיימון נשוי לאדי בריקל שפעם היה לה להיט לא רע לחלוטין בשם What i am
1>אחד המערכונים האהובים עלי מSaturday night live, מציג את בני דמותם המאוד צעירים של סיימון וגארפונקל שמתאמנים בחדרו של אחד מהם בנגינה על טובה.
הם גרועים והם יודעים את זה. אחד מהם אומר שהוא היה מוכר את נשמתו לשטן עבור כשרון.
כמובן שהשטן מופיע והשניים חותמים על חוזה שמבטיח להם תהילת נצח וכשרון.
כשמגיע יומו של פול סיימון להחזיר נשמתו לבורא עולם, השטן מופיע ודורש את שלו.
פול סיימון מגלה שהעונש שלו על החוזה הוא לבלות את הנצח במעלית עולה ויורדת בזמן שמושמעת גרסת מוסיקת מעליות לשיריו שלו!
2>דברים חשובים לדעת על ארט גארפונקל: המממ….הוא היה בסיימון וגארפונקל?

*האמת היא שהתמונה באתר משדרת המשכיות יפה לעטיפת האלבום החדש שלהם.