בטח שמתם לב שערוץ 3, ההוא מתחילת ימי הכבלים שנדחק למספר 30 בממיר, איננו עימנו עוד.
זה קרה כחלק מהמעבר ל”יס סטארז”.
שלושת ערוצי התוכן האיכותיים שהבטיחו לנו.
רק שהערוצים האלו לא מאוד איכותיים.
יש דברים טובים, אבל הרוב זה כל מיני זבל שלא שרד עונה בלוח השידורים בארה”ב, כל מיני תוכניות ריאליטי הזויות, ולא מעט מיחזור של התכוניות שהוגלו לאותו ערוץ 3 והסיבה היחידה לרעישתן היא העבודה שאי אפשר היה להעלים את הערות בלי סיבה טובה ובכל זאת היה צריך איזשהו תוכן.
נחשו מה אני רואה עכשיו?
מלרוז פלייס.
כאילו לא עברו עשר שנים מאז שהתוכנית הזאת היתה רלוונטית.
הייתי ממשיך להסביר למה יס סטארז זה קונספט רע, אבל מתחיל “הלוחשת לרוחות” שהאמת שזו סדרה משעממת רצח.
אבל ג’ניפר לאב יואיט שם ולא חוסכת במחשופים.
כן, אני יודע. אני פאתטי.
נ.ב.
שמעתי הערב לראשונה להקה שנקראת My Chemical Romance.
הלהקה הזאת פאקינג גרועה.
נבצר ממני להבין איך הם מצליחים כל כך.
זה לא שהם מציעים משהו תדמיתי שלא מוחזר לעייפה.
וזו בטח לא המוסיקה.
אז למה כל העולם ואחותו משתגע עליהם?
once
i thought i would be King
and get a piece of anything
a Kingdom has it coming to
if i flew high enough
to touch the hand of Venus
would she stroke my face?
and promise me the Kingdom would be mine
if only i
play me…
save me…
either way i’ll be your baby
cuz you don’t have to tell me so
for me to know
that you don’t love me anymore
once
i woke up from a dream
and knew that things would never be
the kingdom that was promised me
and i fell far enough
to touch the hand of Lucifer
stripped of all His glory
when He sat beside the King
and was denied
האפגן וויגז.
אני חושב שאם הייתי יכול לבחור להקה אחת שתתאחד, כנראה שזו הלהקה.
חבורה של לבנים שמנגנים רוק גיטרות עם גרוב ונשמה שחורים כולל ים קאברים שנעים מסקרימינג ג’יי הוקינס וארתה פרנקלין משנות ה60 ועד TLC (לשיר creep) של הניינטיז.
אני מניח שעכשיו שיוטיוב זו חיה בסכנת הכחדה, זה בסדר להתעלק עליהם ברגעים האחרונים.
השיר הראשון.
מתחילים בכיסוי לסטיבי וונדר וממשיכים בGoing to town הנהדר מהפסקול של הסרט שהם רצו לעשות אבל בסוף לא, על הגנסטר ונערתו שנמלטים מהחוק ומנגנסטרים אחרים.
הוא אומר לבייבי שהיא תביא את המכונית והוא יביא בנזים וגפרורים כי הם הולכים לשרוף את העיר.
עוד אחד.
My worls is empty without you.
במקור של דיאנה רוס והסופרימס.
כל כך פשוט.
כל כך יפה ועצוב.
And as I go my way alone
I find it hard for me to carry on
I need your strenght
I need your tender touch
I need the love, my dear
I miss so much
בעצם יש כאן שני שירים.
השני נקרא I Hear a Symphony, גם כן של הסופרימס, והוא מתערבב ביחד עם הראשון.
הקלטה של שני השירים האלה הופיעה בEP What jail is like שכלל בעיקר קאברים ללהיטי נשמה ישנים.
וכמובן, הבחירה המתבקשת.
הלהיט הגדול, “ג’נטלמן” מתקליט שכולו יחסיי אהבה\שנאה, קורבן ומתעלל, שנאת נשים והשפלה של אחד את השניה ולהיפך, של יחסי תלות ואובססיביות חולנית במערכת יחסים ושל ללכת לישון גב לגב, בדממה.
וגם של הצורך להעמיד פנים שהכל בסדר.
אלבום שמתעד את ההתמוטטות המנטלית של גרג דולי באותה תקופה.
מוזר להגיד את זה, אבל הדעה הרווחת היא שנשים אוהבות את האלבום הזה יותר מגברים.
I stayed in too long
But she was the perfect fit
And we dragged it out so long this time
Started to make each other sick
But now I’ve got time for you
For you, you, you and me too
Well, come and get it, come and get it
‘Cause I’m done
ואחרון.
כבר לא הוויגז אלא הרכב אחר של דולי.
זה פחות או יותר השיר היחיד שאני אוהב מההרכב הזה.
אבל אני מודה שלא ממש הקשבתי להם ברצינות.
play me…
save me…
either way i’ll be your baby
cuz you don’t have to tell me so
for me to know
that you don’t love me anymore
מי שלא ראה את המיני סדרה המשובחת the lost room הפסיד מד”ב משובח.
בכל אופן, זה הזכיר לי את המשחק חדר הארגמן שגם בו, כמו בסדרה, צריך לאסוף חפצים מסוימים כדי לפתור חידה.
במקרה של המשחק, החידה היא איך לצאת מהחדר.
תהנו.
תוספת עריכה מאוחרת:
ניסיתי לשחק במשחק כדי לראות אם אני עדיין זוכר ושינו שם משהו שעושה את המשחק לבלתי אפשרי לסיום (או לפחות זה מה שנדמה לי).
מצד שני, זה כבר בחלק שחסר עוד צעד אחד לסיום, אז מי שרוצה לנסות כוחו בכל זאת…
תוספת עריכה מאוחרת2:
לא משנה.
הדרך הראשונה עובדת בכל זאת.
תהנו?
ללירון תאני יש בלוג חדש ברשימות (וחבל שכך. אבל ניקח מה שיש) וכבר כמה פוסטים מוצלחים.
למשל זה שטוען שבמקום להילחם בעוני צריך להלחם בעושר.
אני לא מאוד מסכים עם זה, אבל יצא משעשע.
איזשהו דיון שהתפתח בתגובות אצל עידית הזכיר לי שלפני שבועיים ראיתי כוכב נולד של האמריקאים ומאוד התרשמתי מאחת, ג’ורדין ספארקס (ובכלל יש המון זמרות איכותיות שם בניגוד לגברים המעפנים) שעשתה קאבר לשירלי בסי לשיר I who have nothing.
אז קודם כל, היא סקסית ושופעת, בניגוד למראה האנרוקטי הדוחה ששולט היום (וכבר איזה עשור לדעתי) ואני תמיד בעד זה.
היא גם חמודה נורא.
בשיר היא עושה קצת פרצופים ובסוף היא מספרת שהיא התאמצה שלא לצחוק כשהסתכלה על אנשים.
והיא וואחד זמרת.
אני לגמרי בעדה.
אני חש שאין מספיק חומרים על רולינס בבלוג הזה וצריך לתקן.
האנק קשישא מספר על החוויות מישראל בכלל וירושלים בפרט כולל העלאת כמה נקודות מעניינות על התרבות המערבית בת זמננו.
זה מתייחס לרשמים מהביקור הקודם לפני מספר שנים ולא לאחרון, למרות שגם אחרי הביקור האחרון היו לו דברים טובים להגיד (הוא מנהל איזשהו יומן באתר שלו ושם זה נכתב).
זה מתוך אלבום הספוקן וורד rollins in the wry.
נ.ב.
אני חולה רצח.
כמה אופייני.
עד שיש לי קצת חופש וזמן לעשות כל מיני דברים.
למשל לכתוב פוסטים שממש יגידו משהו או לסיים תרגום של איזשהו סיפור מאנגלית.
האשמה היא כנראה האחיינית שקד, כוכבת הבלוגסיפרה העתידית, שאירחתי לפני מספר ימים.
התחיל בכאב גרון, התדרדר ל100 אפצ’י בשעה+עיניים דומעות+אף נוזל.
והכי גרוע, אין מה לראות בטלוויזיה.
