once
i thought i would be King
and get a piece of anything
a Kingdom has it coming to
if i flew high enough
to touch the hand of Venus
would she stroke my face?
and promise me the Kingdom would be mine
if only i
play me…
save me…
either way i’ll be your baby
cuz you don’t have to tell me so
for me to know
that you don’t love me anymore
once
i woke up from a dream
and knew that things would never be
the kingdom that was promised me
and i fell far enough
to touch the hand of Lucifer
stripped of all His glory
when He sat beside the King
and was denied
האפגן וויגז.
אני חושב שאם הייתי יכול לבחור להקה אחת שתתאחד, כנראה שזו הלהקה.
חבורה של לבנים שמנגנים רוק גיטרות עם גרוב ונשמה שחורים כולל ים קאברים שנעים מסקרימינג ג’יי הוקינס וארתה פרנקלין משנות ה60 ועד TLC (לשיר creep) של הניינטיז.
אני מניח שעכשיו שיוטיוב זו חיה בסכנת הכחדה, זה בסדר להתעלק עליהם ברגעים האחרונים.
השיר הראשון.
מתחילים בכיסוי לסטיבי וונדר וממשיכים בGoing to town הנהדר מהפסקול של הסרט שהם רצו לעשות אבל בסוף לא, על הגנסטר ונערתו שנמלטים מהחוק ומנגנסטרים אחרים.
הוא אומר לבייבי שהיא תביא את המכונית והוא יביא בנזים וגפרורים כי הם הולכים לשרוף את העיר.
עוד אחד.
My worls is empty without you.
במקור של דיאנה רוס והסופרימס.
כל כך פשוט.
כל כך יפה ועצוב.
And as I go my way alone
I find it hard for me to carry on
I need your strenght
I need your tender touch
I need the love, my dear
I miss so much
בעצם יש כאן שני שירים.
השני נקרא I Hear a Symphony, גם כן של הסופרימס, והוא מתערבב ביחד עם הראשון.
הקלטה של שני השירים האלה הופיעה בEP What jail is like שכלל בעיקר קאברים ללהיטי נשמה ישנים.
וכמובן, הבחירה המתבקשת.
הלהיט הגדול, “ג’נטלמן” מתקליט שכולו יחסיי אהבה\שנאה, קורבן ומתעלל, שנאת נשים והשפלה של אחד את השניה ולהיפך, של יחסי תלות ואובססיביות חולנית במערכת יחסים ושל ללכת לישון גב לגב, בדממה.
וגם של הצורך להעמיד פנים שהכל בסדר.
אלבום שמתעד את ההתמוטטות המנטלית של גרג דולי באותה תקופה.
מוזר להגיד את זה, אבל הדעה הרווחת היא שנשים אוהבות את האלבום הזה יותר מגברים.
I stayed in too long
But she was the perfect fit
And we dragged it out so long this time
Started to make each other sick
But now I’ve got time for you
For you, you, you and me too
Well, come and get it, come and get it
‘Cause I’m done
ואחרון.
כבר לא הוויגז אלא הרכב אחר של דולי.
זה פחות או יותר השיר היחיד שאני אוהב מההרכב הזה.
אבל אני מודה שלא ממש הקשבתי להם ברצינות.
play me…
save me…
either way i’ll be your baby
cuz you don’t have to tell me so
for me to know
that you don’t love me anymore
ללירון תאני יש בלוג חדש ברשימות (וחבל שכך. אבל ניקח מה שיש) וכבר כמה פוסטים מוצלחים.
למשל זה שטוען שבמקום להילחם בעוני צריך להלחם בעושר.
אני לא מאוד מסכים עם זה, אבל יצא משעשע.
עוד בלוג מבטיח שמציע בוטלגים ישראלים.
כרגע יש שם הרבה רונה קינן, וקצת פורטיסחרוף, מוניקה סקס, מאור כהן, הדרה לוין-ארדי ומרסדס בנד המעולים.
ההורדה מעט בעייתית.
הנה תמונה באדיבות כותב הבלוג שמראה איפה לוחצים כדי להוריד.
טוב.
אני חושב שאפשר להגיד בבטחה שעברתי את תקופת יוטיוב בבלוג.
עכשיו אני לא מדביק קישורים לקליפים במקום לכתוב פוסטים, אלא רק קישורים לקבצי שמע.
הרבה יותר פרודוקטיבי.
בכולופן, הנה שיר שתפס את תשומת ליבי כחלק מהפרומו לסרט תיעודי על השחקן\סופר סטיבן פריי שבדרך פלאית, גם הוא כותב את שמו כStephen.
הסרט אגב, הוא על מחלת המאניה דיפרסיה שממנה הוא סובל (היות ולא ראיתי, אני מנחש שזה נושא הסרט. על מה עוד יכול להיות סרט תיעודי הנושא את השם חייו הסודיים של מאני-דיפרסי?)
סטיבן פריי הוא אחד השחקנים האלה שכולם מכירים את הפנים שלהם, אבל אף אחד לא זוכר איפה הוא שיחק.
אז רק שתדעו, הוא היה הקריין\קולו של המדריך לטרמפיסט לגלקסיה ועל פי הכתוב באינציקלופדיה הוויקית הוא גם היה סחבק של דוגלאס אדאמס.
ומכיוון שאני נסחף, וסך הכל רציתי לשים שיר (הכותרת היא שורה ממנו, אגב), קבלו את נינה סימון שמרגישה טוב.
את השיר תוכלו להוריד מכאן
[audio:http://minorcrisis.net/files/05%20-%20Feeling%20Good%20-%20Nina%20Simone.mp3]
נ.ב.
החלטתי לרכז את כל האודיו וכו’ תחת הקטגוריה “עובר להקשב”.
אם למישהו יש שם מוצלח יותר…
אני חייב להגיד שבלוגלי זה מקום שווה עם ימבה כותבים טובים.
נכון שיש שם הסתמנות של קליקות וכאלה ואם אני הייתי שם בטח גם שם לא הייתי משתלב “במקובלים”.
טוב, לפני שאני ממשיך את המונולוג המריר, אני רוצה להגיד שבאחד הבלוגים שם, הכלכלן המתוסכל, הביא קישור
לדבר השווה הזה.
כמו last.fm ודומיו, אבל קצת יותר ממוקד.
תקליקו שם של שיר, תקשיבו לו.
ואפשר גם להוריד, למאותגרי סולסיק (הסברים בבלוג של הכלכל).
במשכנו הקודם של הבלוג, כתבתי על השיר הזה של רונן (Ronan) שטיינבאום.
על איך הוא תפס אותי בפעם הראשונה ששמעתי אותו, על ההפקה המעולה, הקול המלטף, הגיטרה, וההשפעות הניק דרייקיות הנהדרות.
הפוסט ההוא אבד במעבר בין שרת לשרת ובכל מקרה, השיר הזה כבר זכה מאז לאי-אילו השמעות ברדיו ובערוץ 24, ואפילו נכנס לאחד מאוספי השרת ולא ממש צריך את ההקדמות שלי.
אתמול שמעתי את השיר באיזו תחנת רדיו, אחרי הרבה זמן שלא שמעתי, ומאז הוא מתנגן לי בראש נון-סטופ.
אז קבלו אותו, באירוח חוזר כאן בבלוג.
נראה לי מתאים לחורף הזה שבא לבקר, אולי בפעם האחרונה השנה.
מצאתי את הבלוג הזה אתמול ובהתלהבותי שלחתי כמה מיילים (טוב, שניים) לאנשים.
אבל למה לא להמליץ עליו כאן בעצם?
אז ככה.
הבלוג נקרא Press REC & PLAY ומה שהוא מציע זה מיקסטייפים שווים עם המון מוסיקה ישראלית, אבל לא רק.
יש שם שילוב לא רע בכלל בין להיטים מוכרים לבין שירים מוכרים הרבה פחות.
כרגע אני מקשיב לדבר הראשון שהוא העלה, הופעה ישנה ומאוד אינטימית של דני רובס שהוא מדבר בה, בין השאר, על איזה שיר חדש שנקרא “איך הוא שר” ויופיע בתקליט שעוד מעט יצא “לשווקים” (כהגדרתו) וכמה טוב להקשיב בבוקר הצונן הזה ל”נוסע על כביש מהיר
מגע החורף שבאויר
ובחלון שלי הנוף חולף מולי או שאני חולף מולו”.
ויש גם קצת ג’ימי אוחנה (מישהו לא זוכר?)
זה אולי לא מיקסטייפ, אבל זה בהחלט כיף לשמוע, אם כי במקרה הזה האיכות מעט ירודה.
עברתי על כל האוספים שהוא יצר, וכל אחד מהם מכיל שיר או שניים לפחות שגרם לי לחשוב “וואי, כמה זמן שלא שמעתי את השיר הזה” וכל מיני כאלה.
טוב, אין לי יותר מדי מה להגיד שלא תוכלו להבין אם תקשיבו בעצמכם.
אולי בפסח.
אמור להיות לי שבוע חופש ואז אני אוכל לכתוב ת’מלאן ת’לפים פוסטים שיושבים לי בהארד דיסק של המוח.
כידוע (או שלא?)אני כרגע מועסק על ידי חברת הממתקים עלית (קבלו טיפ לוהט, מסטיק “עלמה” עושה קאמבק חד-פעמי לרגל יום העצמאות).
לעבודה בעלית יש יתרונות.
לא צריך ללכת רחוק אם מתחשק לי משהו מתוק והאל עדי שמעט הדברים הטעימים כמו שוקולד מריר שזה עתה יצא מהמכונה או “פסק זמן” טרי.
בהתחלה די חגגתי, אבל אחותי יידעה אותי שמצד אבא במשפחה יש נטיה לסוכרת.
“הם כולם מזריקים” בלשונה של אחותי.
הכוונה היא כמובן לאינסולין, אבל איכשהו לא היה מאוד מפתיע אותי אם הם היו מזריקים דברים אחרים.
מסתבר שמלבד חיבה לאלכוהול\הימורים\פיוז קצר\תוחלת חיים עד גיל 50+\נבערות\אנלפבתיות, יש גם כמה תכונות שליליות בצד הזה של המשפחה.
אגב, מכל רשימת התכונות שציינתי, לא ירשתי כלום (אני חושב) מלבד אולי הפיוז הקצר, וגם על זה אני חושב שאני משתלט לא רע.
כנראה יצאתי דומה יותר לצד של אמא (אובססיה לאוכל ואובססיביות כללית).
אבל אני מקשקש.
טוב, השיר לשבת.
bad brains שאוטוטו מביאים אלבום חדש.
Rise היה השיר הראשון שלהם שהכרתי, ורצה הגורל ודווקא כאן הרכב הרגאיי\הארד קור פאנק שכל חבריו הם ראסטאפריים אדוקים, הקליטו ללא הזמר המקורי H.R ואחיו ארני.
את H.R החליף זמר רגאיי תואם מראה בשם Joseph Israel ואת ארני החליף המתופף של הcro-mags(!).
פינת הטריוויה האיזוטורית: באלבום מוקדם של הבד בריינז H.R הופיע בקרדיטים בשם Joseph i, מה שתרם לבלבול בקשר לאלבום הזה.
בכל מקרה, Rise הוא יופי של אלבום, למרות שנכשל במכירות.
קצת שונה ממה שאוהבי הבריינז רגילים אליו, עד כמה שאפשר להשתמש במילה “רגילים” כשמדובר בלהקה שבאלבומים שלה אפשר למצוא שירי הארד-קור פאנק מהירים וזועמים שוכנים לצד שירי רגאיי בשבחי ג’ה.
והקליפ לשבת הוא:Animal מאת Prick.
קווין מק’מהון כמעט ונגע בשמיים באמצע שנות ה90.
אחרי שדישדש בשוליים של סצינת המוסיקה בקליבלנד החל מסוף שנות ה70 ודרך שנות ה80, היה נדמה שמשהו טוב עומד לקרות.
אחת התחנות שלו היתה הרכב בשם Lucky Pierre שהקלידן שלה היה אחד, ילדי קליבלנד גם כן, בשם טרנט רזנור.
את הלהקה ניהל ג’ון מאלם ג’וניור (John Malm jr) שקצת אחר כך ייסד ביחד עם טרנט חברת תקליטים בשם Nothing records.
כמה שנים מאוחר יותר טרנט החתים את מק’מהון באותה nothing records תחת השם Prick ונדמה היה שהקריירה של מק’מהון עולה על הפסים הנכונים.
לPrick יצא קליפ לשיר Animel שהצליח לא רע ובזה הסתיים הסיפור.
היה גם איזשהו סיבוב הופעות בתור חימום לNIN שהופיעו באותם ימים עם דייויד בואי, אבל באמת שלא יותר מזה.
מסיבות לא ברורות (חוסר הצלחה כלכלי?) החליטה חברת האם של Nothing לשחרר את מק’מהון לחופשי.
מאז אפשר למצוא אותו מופיע במועדונים שונים בקליבלנד תחת מגוון שמות (גם Prick) ומשחרר אלבומים שניתן להשיג רק דרך האינטרנט.
ואולי הבעיה היא שבסופו של יום, Prick נתפסו כעוד להקה שמנסה מאוד חזק להיות NIN.
זה הקליפ ואם תהיה לכם הרגשת דז’ה וו מאוד חזקה, זה בטח בגלל שאין בשיר הזה שום דבר שלא ראיתם או שמעתם לפני זה אצל אבא טרנט.
בן טיפוחים אחר של טרנט רזנור שהצליח קצת יותר הוא מרילין מנסון .
בעצם, אולי לא בן טיפוחים, אבל בלי שטרנט יחתים את מנסון בNothing records ויוציא את האלבום הראשון שלו, יכול להיות שהסיפור של מרילין מנסון היה דומה לזה של קווין מק’מהון.
אני לא יכול להגיד שאני מגדולי המעריצים של מנסון או אפילו סובל אותו במיוחד.
אבל בהתחלה בהתחלה, לפני שהתדמית והפוזה הפכו לדבר העיקרי שיש לו להציע, אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו בקליפ לשיר Lunchbox והוא בהחלט עשה עלי רושם.
אבל כאמור, עם הזמן ההערכה שלי כלפיו התחלפה בסלידה.
משהו מעניין שגיליתי עכשיו בשיר.
יש בו קטע שמישהו שר (אולי זה סימפול?) “I bring you fire” שלקוח מהשיר המאוד ידוע הזה.
שבת שלום.
