(לקוח מספר בעל אותו שם שחיבר וסילי קנדיסקי. צייר.
אישית אני לא חובב ציור גדול. ואם כבר אז ציורים שאני יכול להבין.
קנדיסקי הוא לא ממש צייר שאני מבין.
אבל הספר מעניין והציורים שלו מזכירים לי ג’אז)
“כל יצירת אומנות היא בת-זמנה, קרובות היא אם רגשותינו.
כל תקופת – תרבות מביאה אפוא לעולם אומנות משלה, ששוב אי – אפשר לחזור עליה שאיפה להחיות עקרונות – אומנות שלעבר עשויה לכל היותר להוליד יצירות אומנות המשולות לנפל. כך, למשל, איננו יכולים בשום פנים להרגיש ולחיות חיים פנימיים כדרך היוונים הקדמונים. מאמצים להפעיל את עקרונותיהם של היוונים באמנות הפלאסטית, למשל, עשויים ליצור צורות שאינן אלא דומות לאלה של היוונים;
היצירה עצמה תהיה בלי נשמה לכל הדורות. חיקוי כגון זה דומה לחיקוי הקופים. לכאורה דומות התנועות של הקוף בכול לאלא של האדם; הקוף יושב, מחזיק בידו ספר
מול חוטמו, מדפדף בו, מעלה ארשת מהורהרת, אבל משמעתן הפנימית של תנועות אלה היא אפסית.
אולם יש דמיות חיצונית אחרת של צורות – אומנות, שביסודה הכרחיות רבה: דמיותן של השאיפות הפנימיות בכל האווירה המוסרית – רוחנית;
הרדיפה אחר מטרות, שביסודן הבריות כבר נמשכו וחתרו אליהן בעבר, אלא שנשתכחו לאחר – מכן; נמצא, הדמיות ברוח הפנימי של תקופה שלמה עשוייה מכוח ההיגיון להביא לידי שימוש בצורות, אשר שימשו בהצלחה אותן שאיפות עצמן בתקופה שלעבר. כך, במידת – מה, באו לעולם אהדתנו, הבנתנו וקרבתנו הפנימית לפרימיטיבים. כמונו ממש ביקשו אמנים טהורים
אלה להעלות ביצירותיהם את הפנימי – מהותי בלבד, וממילא בא הוויתור על המקריות החיצונית.
ואולם נקודת – מגע פנימית חשובה זו היא בכל – זאת, עם כל חשיבותה, נקודה בלבד. נפשנו, העומדת בראשית יקיצתה לאחר התקופה החומרנית הארוכה , חבויים בה זרעים של יאוש מחמת חוסר אמונה, חוסר-מטרה וחסר תכלית.
טרם סר לחצן הכבד הזה.
רק אור חלוש מנצנץ כעין נקודונת זעירה בתוך מעגל עצום של שחור. אור קלוש זה הוא מעין ניחוש – הלב; אין לנפש מלוא העוז לראותו, מתוך החשש שמא האור הזה אינו אלא חלום, ואילו מעגל השחור – המציאות.
הספק הזה והלחצים המכבידים עדיין של הפילוסופיה החומרנית, הם שמבדילים הבדל עז בין נפשנו לנפש ה’פרימיטיבים’. נפשנו נסדקה, וכשמגיעים אל הסדק ונוגעים בו, היא משמיעה צליל כאגרטל יקר וסדוק בהיחשפו ממעמקי האדמה. נמצא, המסע אל הפרימיטיבי, כפי שאנו חיים אותו כרגע, בצורתו השאולה למדי שבהווה, אינו יכול להימשך אלא זמן קצר בלבד.”
ציור של קנדיסקי.
*את הטקסט הקלידה מהספר לא אחרת מאשר ניב, האחיינית הבלוגרית שהפכה להיות הקלדנית של הבלוג למקרים מיוחדים.
בתמורה אני משחד אותה בהבטחות לסרטים+פופקורן+שתיה גדולה.
**היא התחילה להתעקש על קרדיט ולכן ההערה הקודמת
