מיכל התקשרה אלי עכשיו שאני אבוא כי מזמן לא דיברנו.
אני רוצה אבל אני יודע שאני אשב שם אסתכל עליה והלב שלי יישבר אז הבטחתי לה שאני אבוא אבל לא היום.
ואולי אני באמת אבוא.
אני שונא כשאנשים נזכרים בי רק כשהם רוצים משהו.
גם ככה היא עוזבת את העיר עוד מעט.

חמישי מלמטה

של ברויגל.
הציור הזה אופטימי יחסית לאיך שדברים נראים לי עכשיו (וזה קשור לפוסט הקודם).
וזה רק בזכות היותי אדם רגוע שבכלל לא אוהב להגזים.

לפני זמן מה פירסמתי פוסט אבלות בעקבות מכירת אתר הייד פארק למפעילי אתר “חבר’ה” (להלן:המוגלה (שם זמני)).
אז היתה לי תחושת “יהיה רע” וכמבן, כבן מזל סרטן, התברר לי שהאינטואיציות שלי צודקות תמיד.
זה כבר לא “יהיה רע” אלא “רע ועכשיו”.
לאחר שבשבוע שעבר הם העלו באנר חדש לאתר כולל פרסומות שתפסו קרוב לחצי מסך, ולאחר שהתקפלו בעקבות לחץ הגולשים (או בגלל בעיית פילוח שגרמה להצגת פרסומות סקס בפורומים החרדיים של הפארק) החליטו אנשי החברה לנסות שוב את כוחם ולדחוף לגרונם של המשתמשים פרסומת שמצמצמת בצורה ניכרת את שטח הפורום עצמו.
בשבוע שעבר פורסמה פארודיה על מראהו העתידי של אתר הייד פארק (אני אעלה אותה כשאמצא אותה), ולא עבר שבוע וכבר הפכה הפארודיה למציאות.
אני יוצא מכאן בהכרזה נרגשת על יסוד המחתרת לשחרור הייד פארק שתקרא “רדיו הייד פארק החופשי”!
מי לאדוני אלי!
נצחון או מוות!
תוכניות פעולה מעשיות: לקטר, והרבה.
חשבתי לקנות את הפארק בחזרה.
אבל כל הכסף שלי מושקע בפוסטרים של הפארק.
תוכניות קצת יותר מעשיות: לרשום את אתר חבר’ה לכל הרשימות השחורות של ארגוני “אנטי-ספאם”.
וזוהי רק ההתחלה.
לה.
לה.

Beside yourself if radio’s gonna stay
Reason: it could polish up the grey
Put that, put that, put that up your wall
That this isn’t country at all

Raving station, beside yourself

Keep me out of country in the word
Deal the porch is leading us absurd
Push that, push that, push that to the hull
That this isn’t nothing at all

Straight off the boat, where to go?
Calling on in transit, calling on in transit
Radio free hyde park

Beside defying media too fast
Instead of pushing palaces to fall
Put that, put that, put that before all
That this isn’t fortunate at all

Raving station, beside yourself
Calling on in transit, calling on in transit
Radio free hyde park

Decide yourself, calling all of the medias too fast

Keep me out of country in the word
Disappoint is into us absurd

Straight off the boat, where to go?
Calling on in transit, calling on in transit
Radio free europe, free hyde park
Calling on in transit, calling on in transit
Radio free europe, free hyde park

כי הרי אין שמחה כשמחה לאיד (מלבד שמחת בית התועבה, אולי.)
על פרשת הריגול התעשייתי שמעתם, נכון?
אז העיפו מבט במפרט הטרויאני שבו השתמשו בפרשה (ושילמו כ16,000 שקל עבורו? כאילו, היש יותר wtf מזה?)
חוץ מחלונות 3.11, כל המשפחה שם.
אגב, לא בטוח שאכן השתמשו בTrojan.Hotword, אך זה מה שלחשו לי הנשמות הטהורות ואם לא, העקרון הוא אותו עקרון).
נכון לעכשיו יש יותר שאלות מתשובות.
פאראנואיד כמוני מסרב להאמין שסוס טרויאני אחד הצליח לגרום כזה נזק.
אך מאידך גיסא, אינשטייi אמר פעם שהוא מאמין בגודל האינסופי של שני דברים.
היקום והטיפשות האנושית.
אינדיד.
וזה תופס לגבי כל המעורבים בפרשה.
stay tuned.

הערות שוליים.

0> הפורץ הנוצץ שלנו הוא בעצם סופר מתוסכל.
הנה ניתוח ספרותי ליצירתו באתר הבמה

שירות לציבור.
מסתבר שמישהו כתב (או מצא אי שם ברשת) סקריפט שמאפשר לו לגנוב עוגיות ממשתמשים תמימים
הוא מפרסם את הלינק לשרת במסווה של הודעה מישראבלוג בתגובות לפוסטים.
כרגע הוא נחסם.
זה נראה רציני וחמור למדי ברמת המשתמש.
אני מקווה מאוד שמישהו בנענענטוויז’ין יעשה לפחות מאמץ לאתר את הסקריפט קידי ויגיש נגדו תלונה במשטרה.
אם אנשים היו משתמשים בlynx זה לא היה קורה:)
פרטים.
וזה מה שתקבלו אם תלחצו על הלינק בפוסט שמיידע על הבעיה.

ואחד משלי לסיום.
השיר האחרון שכתבתי.
נדמה לי שזה היה לפני שנה או משהו כזה.
למה לא כתבתי שום דבר מאז?
אני חושב שהיאוש נעשה יותר נוח.
או שאני נהייתי יותר אפטי בקשר לחיים ובכלל.
אני חושב שהוא לא כזה גרוע.
זו הגירסה הראשונה שלו.
מהמוח אל העצבים אל קצות האצבעות.
יותר נוח לי ככה.
כשאני מתחיל לחפור במשהו אני פשוט שוקע.
אז לפעמים אני משאיר דברים כפי שהם.
גירסה קצת שונה של השיר אפשר למצוא ב”במה חדשה”.

המשורר הזה – לאיתמר באהבה ובתיעוב

(כותרת משנה: משמרת לילה שלוש-עשרה מתשע-עשרה).

אני קורא את המשורר הזה שכל הזמן מדבר על בוקובסקי.
יש לנו לא מעט במשותף לי ולו.
את בוקובסקי וקולטריין למשל.
עניין של תדמית.
אני קורא את המשורר הזה וחושב לעצמי “איך הוא מעז”?
הוא בחיים לא עבד במשמרת לילה אמיתית,
כזאת שאתה חוזר עליה ורק רוצה שהחיים שלך יגמרו
בגלל שאתה יודע שכל מה שהולך להיות זה עוד מאותו הדבר.
חיים שלמים של אותו החרא.
“היי!”, אתה חושב לפעמים,
“איפה החיים שלי?איפה תהילת רוק’נ’רול וערבי קריאת שירה,
מול מעריצות מסורות ומתמסרות?”
אז המשורר הזה קורא את בוקובסקי, ורואה סרטים של טרקובסקי ושומע קולטריין.
והוא לא מפסיק לדבר על זה.
שיר אחרי שיר, עמוד אחרי עמוד, ספר אחרי ספר.
עניין של תדמית.
אני קורא את בוקובסקי וכותב עליו ואני קורא את המשורר
הזה שכל הזמן כותב על בוקובסקי וכותב עליו.
יש לנו לא מעט במשותף לי ולו.
את בוקובסקי וקולטריין למשל
עניין של תדמית.
השיר הזה הוא כמו לשנוא את ההשתקפות שלך במראה.

I’m nobody! Who are you?
Are you nobody, too?
Then there’s a pair of usdon’t tell!
They’d banish us, you know.

How dreary to be somebody!
How public, like a frog
To tell your name the livelong day
To an admiring bog

– אמילי דיקינסון –

לפינוקיו היה את הצרצר בתור מצפון.
לי יש את בוקובסקי (וקארבר, צ’יבר, יוסל בירשטיין, פלאנרי או’קונר ועוד המון המון…) שיזכירו לי חלק מהדברים שפעם האמנתי שאני אעשה.
נתקלתי אתמול בציטוט נחמד.
לא בטוח כמה שהוא נכון או מדויק ובכל זאת.
“סופרים כותבים על מה שהם יודעים.
הבעיה היא שהם לא יודעים מה הם יודעים עד שהם כותבים על זה”.
וו. ה. אודן.
אם אין לי על מה לכתוב זה אומר שאני לא יודע כלום?
בכל אופן, אני מרגיש קצת ריק עכשיו.
מקווה ששינה טובה תעביר את זה.

“-אתה יודע, או שהיתה לי משפחה, עבודה.משהו
תמיד עמד
בדרכי
אבל עכשיו מכרתי את הבית, מצאתי לי
דירה, סטודיו גדול, אתה חייב לראות את המרחב ואת
האור.
לראשונה בחיי תהיה לי פינה משלי וזמן לעסוק ביצירה”

לא בייבי, מי שיוצר
יוצר גם כשהוא עובד
16 שעות ביום במכרה פחם
או
יוצר בחדר קטן עם 3 ילדים
כשהוא נתמך
בדמי סעד,
הוא יוצר כשחלק מהשכל שלו ומהגוף שלו מרוסק
לחתיכות,
הוא יוצר כשהוא עיוור
נכה
דפוק,
הוא יוצר כשחתול זוחל לו על
הגב בעוד
העיר כולה מותקפת ברעידת אדמה, ירי טילים,
שיטפון ואש.
בייבי, אוויר ואור וזמן ומרחב לא קשורים לזה בכלל
ולא יוצרים כלום
אולי חוץ מחיים ארוכים יותר
כדי למצוא בהם
תירוצים חדשים”.

צ’ארלס בוקובסקי.

מה פתאום רואה את זה? השתגעתם?
ואחרי ההכחשה…

0> יש לי מכרה בשם נועה שמאוד אוהבת ארוויזיונים.
בחורה שנונה, כותבת נפלאה, בעלת ידע מעמיק בספרות ורוק’נ’רול ובאופן כללי, מציאה לא קטנה שבזמן אחר ובמקום אחר היינו אולי…
הייתי בטוח שהיא עובדת עלי כשהיא תיארה לי עד כמה היא בעניין של ארוויזיונים.
מעניין מה היא היתה אומרת עכשיו כשאני רואה את הארווזייון ואפילו נהנה.

1> אני לא צופה בכל השירים.
יותר מזפזפ בין זה לבין “עקיצה ב60 שניות”.
בכל זאת, היש מושלמת מאנג’לינה ג’ולי? (אולי ליב טיילר?).

2>חלק מהשירים לגמרי לא רעים כולל ההעמדות.
חלקם מאוד קצביים וכיפיים.
השיר הישראלי לעמות זאת….
שירי מימון סקסית מאוד.
אבל השיר עצמו הוא בנאלי למדי.
מין בלדת מעליות שכזו.
כמה שהארוויזיון נחשב לתחרות אנכרוניסטית, עושה רושם שהתפיסה בארץ לגבי השיר שצריך לייצג אותנו היא תפיסה מיושנת עוד יותר
מאז דנה א. עושה רושם שהלכנו אחורה בכל הקשור לשירים שנשלחו.
היבשת הזקנה לעומת זאת, כבר הבינה שבלדות עבשות א-לה סלין דיון (נציגת שוויץ, 88) זה כבר לא זה.

3> במחשבה שניה, השיר הישראלי לא כזה רע.
בזמן אחר, במקום אחר, אולי הייתי מחבב אותו יותר.

4 >זה שידור ישיר.
אז איך יש כתוביות תרגום להנחיה?

5 > והערה מאוחרת.
מקום רביעי? טוב, מניח שזה מראה כמה אני מבין מהחיים שלי.
להבא אני אצמד לתחום המומחיות שלי.
להקות שאפילו סבתא של הסולן לא שמעה עליהן.