הרגע ראיתי את העיצוב החדש של הייד-פארק.
ומה עשו האינטילגנטים מחבר’ה? השאירו את העמוד הראשי של כל פורום כמו שהוא, בעיצוב הישן, ושינו את האשכולות עצמם לעיצוב החדש.
דעתי על העיצוב?מה אומר ומה אגיד?
לא ידעתי שסטיבי וונדר מעצב אתרי אינטרנט.
מילא היה לו כשרון לזה, אבל אם לשפוט על פי העבודה שלו בהייד פארק….

ועוד משהו.
ה”מערכת” החדש החליט לעשות ניסויים על הפורום שבעבר שימש את הנהלת הפארק לריכוז המאבק בתביעה המשפטית שהעיבה על הפארק ודריו בשנתיים האחרונות.
עכשיו אפשר למצוא שם בראש העמוד, את המשפט “יוסי, ילד שלי מוצלח”, כשלחיצה עליו תוביל לאתר ‘נענע’.

וקיטור אחרון להיום.
אחד הפורומים הוותיקים בפארק הוא פורום “מתכונים”.
מספר 6 אם אתם רוצים לבקר.
רק שכבר אין שם מתכונים.
המנהל הקודם, זה שירש את ארנון, המנהל המקורי של הפורום (ושל הפארק כמובן), הוא אחד שמכנה עצמו בטהובן, ומסתבר שאיזה זב חוטם שחשקה נפשו במספר הפורום ההזה, ביקש מבטהובן שיעביר אליו את הניהול.
בטהובן הסכים.
מה שעשה המנהל החדש גובל בפשע שנאה.
הוא מחק את כל היסטוריה של הפורום כולל מתכון של עבדכם הנאמן לפיתה עם שוקולד.
מילא זה, אבל יש כאלה שממש השקיעו שם והביאו מתכונים פרי עטם או של אחרים.
הרבה היסטוריה שימושית והשקעה של אנשים פשוט נעלמו להם בהינף גחמה.

הבוקר נזכרתי שרציתי למצוא את השיר של פרל ג’אם שמכיל את שתי המילים הללו.
אז מצאתי אותן בשיר שנקרא light years.

אותה אחת (מיוחדת) שבגללה חיפשתי את המילים אמרה לי שלדעתה הן מתייחסות לקורט קוביין.
אחרי שקראתי את המילים אני חושב אחרת.
השיר הזה נכתב למישהו אהוב.
אני לא חושב שמישהו בפרל ג’אם אהב את קורט:)
את קריסט ואת דייב אני יודע בוודאות שהם חיבבו, ככה שזה לא עניין של תחרותיות בין להקות.אני גם מבין איך אפשר לקחת את את המילים ולייחס לכל מה שקרה שם, בסיאטל בתחילת שנות ה90 של המאה הקודמת.
שיר אחר שאני מאמין שכן מדבר על קורט הוא Tearjerker של הפפרז.
כלומר, איך אפשר שלא לחשוב ככה?

השיר הזה מופיע באלבום one hot minute שמכיל גם את השיר Transcending שעסוק בריבר פיניקס המנוח.
חבר קרוב של הלהקה.
היחס בין אופי המוזיקה שלהם לבין המוות והסמים שלא הרפו מהם לרגע כל השנים הם עניין שנשגב מבינתי.
אני מניח שלהם זה עניין טבעי.
חבורת ילדים אאוטסיידרים שהגיעו, כל אחד ממקום אחר, להוליווד, והפכו לנציגים הבולטים של עיר האשליות.
כמו שחוזרים בתשובה הם פנאטיים יותר מכאלה שנולדו לתוך דת וכמו שמהגרים לארץ חדשה, לעיתים מאמצים את מנהגי הארץ תוך כדי מחיקה של כל עברם.
אבל האשכול הזה לא על הפפרז.
איפה עצרתי? “שנות אור”.
קראתי את המילים והן קסומות ומלאות השראה..
כזה בזבוז שהן מופיעות באלבום כמו ‘Binaural’ שהוא הכל חוץ מקסום ומלא השראה.
באמת שניסיתי לתת לו את הזמן להתפס אצלי.
אבל זה לא קורה.
פרל ג’אם היא להקה שאני רוכש לרוב את אלבומיה מכח האינרציה.
יש מעט מעט מאוד להקות כאלה שמעולם לא זנחתי, לטוב (כמו הפפרז הדי משובחים עדיין) ולרע (כמו מטליקה שרע זו לא מילה לתאר מה שנהיה לי כל פעם כשאני מקשיב לדברים החדשים יחסית שלהם).
אז רכשתי את ‘Binaural’, עותק יד שניה מחנות מקומית שכבר לא קיימת.
תקליט פשוט וסתמי.
לאן הלך הקסם?
לא לשכוח לבקר את סטון גוסארד שמתחזק אתר מקסים למדי ושיחרר לפני מספר שנים .
רק טוב.
נשתמע.

עדכון מהמחתרת.
ראשית, חייל אלמוני של המחתרת פרץ את הצ’אט של הפארק, מה שהוריד את הצ’אט ל”תיקונים” ל”זמן קצר” שנמשך כבר הרבה הרבה זמן.

מלבד זאת, הפורומים מתמלאים בתלונות של גולשים על איטיות הגלישה ובעיות אחרות שלא נפתרות.
המסרים התת-הכרתיים שאני שוזר בין השורות בהודעות שלי בפארק (בניקים בדויים, אז לא לטרוח לאתר אותן), מתחילים לחלחל.
וההתפתחות האחרונה.
צוות המשוב והתמיכה של הפארק התפטר כאחד.
או הועלם על ידי ההנהלה.
תלוי את מי אתם שואלים.
תמונה למזכרת עם סגני משנה בפורום משוב ותמיכה.:

וככה נראה הפורום עכשיו:

למה אני אוהב את הסרט “האחים בלוז”?
בגלל הופעות האורח והמוזיקה של ריי צ’רלס, קאב קאלאווי, ג’וני לי הוקר, ארת’ה פרנקלין וג’יימס בראון.
בגלל קארי פישר ככלה הננטשת-ערב-החתונה של ג’ייק שמנסה לחסל אותו עם דינמיט, להביור, m-16, ומה לא, ובלי הצלחה יתרה.
בגלל הרד-נק’ס ובגלל והנאצים מאילינוי.
“נאצים מאילינוי, אני שונא אותם”.
יאפ:)
בגלל מרדף המכוניות וההרס הבלתי ייאמן כמעט.
בגלל הקוליות של ג’ייק.
בגלל הפאסון של אלווד.
בגלל המוזיקה ובגלל הנשמה.
בגלל רוח האנרכיה.
בגלל השורה בשיר בסוף.
“אני צריך אותך.
בבוקר.
כשהנשמה שלי בוערת”.

בבלוגו של אלי אשד .
תמונת הכריכה של אחד מספרי “פטריק קים – איש הקראטה” שנהגתי לקרוא בילדותי.
כלומר, עד לפני שבוע בערך:)
שם המחבר הוא ברט ויטפורד, אך כמו שלמדתי שנים רבות מאוחר יותר, עמד מאחוריו סופר ישראלי ששמו פרח מזכרוני.
בדיוק כמו ש-און שריג , שרגא גפני, וגולן יגאל, ואבנר כרמלי היו אדם אחד שפירסם סדרות רבות (דנידין, הספורטאים הצעירים), כך גם במקרה של פטריק קים, מדובר בסוג של תחבולה ספרותית שמטרתה הגברת האמינות של הספר.
עכשיו שאני מסתכל על הכריכה, יש שם בחורה ערומה.
מי לעזאזל נתן לי לקרוא ספרים כאלה כשהייתי ילד?
לא פלא שיצאתי איך שיצאתי.

הערב תרגמתי איזשהו מאמר על סלאקוור לאתר לינמגזין שם יש לי עוד בלוג.
לאחר מכן נכנסתי לאתר המקור כדי לבדוק משהו לגבי אוגוסט פינגווין שגם השנה יקרה בלעדי.
באתר נתקלתי בקישור ל planet FOSS-IL שזה, שימו לב, “אתר בלוגים אישיים של פעילי תוכנה חופשית”, על פי ההגדרה באתר ‘המקור’ ודברים שאני כותב התפרסמו בו.
פעיל תוכנה חופשית? אני? למה אף אחד לא סיפר לי?
חוצמזה שעוד לא נולד היום שבו יזכירו אותי ואת המונח “פעילות” באותו המשפט.

נ.ב. לג’אמיל שבטח נשרף עכשיו בשמש בזמן קטיף האבוקדו.
נחש מי הצטרף לעמותת המקור כ”ידיד”.
רמז: זה לא אורד ויינגייט.
אני לא בטוח למה הצטרפתי או מה אני יכול לתרום.
אבל אני בטוח מתכוון לנצל את ההנחות בקומבוקס שיש ל”ידידי” העמותה.

ומשהו ברצינות לסוף.
גם ‘המקור’ וגם האתר שבו יש feed של הבלוג שלי מלינמגזין משתמשים במונח “פלנטת…” כדי לכנות את אתר הבלוגים שלהם.
אני יודע שזה היסחפות מצידי לחשוב על זה, ולקשר דברים בדרך שאני מקשר, אבל המילה “פלנטה” לא עושה לי טוב.
היא מתחברת לי למשפט על הפלנטה האחרת של ק. צטניק.
ככה זה.

אופייני.
איך שסיימתי לעמול על התרגום (טוב, לקח לי רק חצי שעה, אבל זו היתה חצי שעה ארוכה:), נזכרתי שיש לי ספר שירים של אדגר אלן פו ואולי יש בו תרגום.
אכן היה.
תרגום של חנה ניר.
בניגוד לאחרים כאן, רואים שהיא יודעת מה היא עושה.
היא יכולה להיות מתרגמת מקצועית:)
אתם מוזמנים להשוות.
אבל תדעו שאני רגיש ולוקח ללב אז אם אין לכם משהו טוב להגיד, עדיף שלא תגידו:)
התרגום שלה מעולה.
אבל שלי יותר באווירה של רוק’נ’רול.

זה היה לפני שנים רבות,
בממלכה אשר על יד הים,
חייתה עלמה אשר אולי תכירנה,
שמה היה אנאבל-לי.
ואותה עלמה חייתה ללא שום מחשבה מלבד,
לאהוב ולהיות נאהבת על ידי.
היא היתה ילדה ואני הייתי ילד,
באותה ממלכה על יד הים.
אבל אהבנו באהבה שהיתה יותר מאהבה –
אנוכי ואנאבל-לי שלי-
אהבה שהשרפים בעלי הכנף בשמים
קנאו לה ולי.

כי הירח לעולם לא ישלח קרניו מבלי שישאו את חלומותי
על אנאבל-לי היפהפיה;
והכוכבים לא יעלו מבלי שאראה את עיניה הבהירות
של אנאבל-לי היפהפיה;
וכך, כל ליל, אני שוכב לצידה של
יקירתי, יקירתי, חיי וכלתי
בארון הקבורה שלה ליד הים,
בקבר שלה, אשר על יד הים.

[תרגום ואפקטים מיוחדים אחרים: SubGenius]

לפני שבועיים בערך.
שבת בבוקר, בערך בחמש ושלושים.
קצת לפני שגל החום התחיל.
עוד לילה בלי שינה אז החלטתי שזה זמן טוב לצאת לצלם קצת בחוץ.
צולם במצלמת canon eos 300v
אני חושב שאני משתפר.
עדיין לא יודע לשחק משחקי חשיפה ומהירות סגר.
אבל אני לומד מהטעויות שלי כל הזמן.
אני שורף המון תמונות ולא ממש מרוצה מאלה שכן יוצאות.
אבל אני לא מרוצה משום דבר שאני עושה אף פעם אז זה בסדר.
אני חושב.

שולי העמק שאחרי הבית שלי.

דומה, אבל לא בדיוק.

קצת יותר מקרוב.

בדרך למעלה.
אני עובר בנקודה הזאת כל יום בדרך לעבודה.
כמו בסרט “עישון” שבו הבעלים של חנות לסיגריות וסיגרים מצלם כל יום באותה השעה ואותה הזווית ככה אני עובר כאן וחושב שאני צריך לעמוד כאן כל יום ולצלם את העוברים ושבים.
אל תשאלו למה.

בדרך למטה.
הלהפך של התמונה הקודמת.

חתול שכנראה גם לא מצליח להרדם נועץ בי מבט מסטול מעייפות.

חתול שכנראה לא מצליח להרדם מגלה אדישות.

ממש מחוץ לדלת של המקום שבו אני עובד.
איור ממסוגר שנמצא על מה שנדמה לי שהוא קופסת חיבור לכבלים.
האיור הוא של קיסוסית.
לא שאני מכיר, אבל ככה כתוב.
אני לא יודע כמה שנים זה שם או מי שם את האיור.
חפצים ישנים ונטושים תמיד מקסימים אותי.
כאילו קול של רוח רפאים מהעבר.
תלושים.
לא כאן ולא בעולם שכולו זכרון רחוק.

ולסיום.
נראה לי שאני כותב יפה יותר מאשר אני מצלם:).