מי שלא ראה את המיני סדרה המשובחת the lost room הפסיד מד”ב משובח.
בכל אופן, זה הזכיר לי את המשחק חדר הארגמן שגם בו, כמו בסדרה, צריך לאסוף חפצים מסוימים כדי לפתור חידה.
במקרה של המשחק, החידה היא איך לצאת מהחדר.
תהנו.
תוספת עריכה מאוחרת:
ניסיתי לשחק במשחק כדי לראות אם אני עדיין זוכר ושינו שם משהו שעושה את המשחק לבלתי אפשרי לסיום (או לפחות זה מה שנדמה לי).
מצד שני, זה כבר בחלק שחסר עוד צעד אחד לסיום, אז מי שרוצה לנסות כוחו בכל זאת…
תוספת עריכה מאוחרת2:
לא משנה.
הדרך הראשונה עובדת בכל זאת.
תהנו?
איזשהו דיון שהתפתח בתגובות אצל עידית הזכיר לי שלפני שבועיים ראיתי כוכב נולד של האמריקאים ומאוד התרשמתי מאחת, ג’ורדין ספארקס (ובכלל יש המון זמרות איכותיות שם בניגוד לגברים המעפנים) שעשתה קאבר לשירלי בסי לשיר I who have nothing.
אז קודם כל, היא סקסית ושופעת, בניגוד למראה האנרוקטי הדוחה ששולט היום (וכבר איזה עשור לדעתי) ואני תמיד בעד זה.
היא גם חמודה נורא.
בשיר היא עושה קצת פרצופים ובסוף היא מספרת שהיא התאמצה שלא לצחוק כשהסתכלה על אנשים.
והיא וואחד זמרת.
אני לגמרי בעדה.
אני חש שאין מספיק חומרים על רולינס בבלוג הזה וצריך לתקן.
האנק קשישא מספר על החוויות מישראל בכלל וירושלים בפרט כולל העלאת כמה נקודות מעניינות על התרבות המערבית בת זמננו.
זה מתייחס לרשמים מהביקור הקודם לפני מספר שנים ולא לאחרון, למרות שגם אחרי הביקור האחרון היו לו דברים טובים להגיד (הוא מנהל איזשהו יומן באתר שלו ושם זה נכתב).
זה מתוך אלבום הספוקן וורד rollins in the wry.
נ.ב.
אני חולה רצח.
כמה אופייני.
עד שיש לי קצת חופש וזמן לעשות כל מיני דברים.
למשל לכתוב פוסטים שממש יגידו משהו או לסיים תרגום של איזשהו סיפור מאנגלית.
האשמה היא כנראה האחיינית שקד, כוכבת הבלוגסיפרה העתידית, שאירחתי לפני מספר ימים.
התחיל בכאב גרון, התדרדר ל100 אפצ’י בשעה+עיניים דומעות+אף נוזל.
והכי גרוע, אין מה לראות בטלוויזיה.
פיצוי על הקשקשת.
בכל זאת, כאן זה בלוג שעוסק בדברים החשובים כמו מוסיקה ולא בשלוליות ישראליות.
חיפשתי הזדמנות לשלב את השיר הזה באיזשהו פוסט, אבל במקום לכתוב אני מתעלל במחשב שלי במצעד התקנות הפצות לינוקס שלא נמצאות אפילו במאה הראשונים בDistroWatch
למשל וולטה לינוקס שהיא שילוב של סלאקוור עם מערכת הפורטים של NetBSD.
מי צריך פורנו כשיש דברים כאלה בעולם?
בכל אופן מכיוון שלהתקין אותה זה לא ממש אתגר, אני כנראה אנסה להחליף את מערכת החבילות של סלאק בזו של NetBSD בכוחות עצמי.
מצאתי את המדריך הזה.
נראה מספיק מסובך כדי שאני ארצה לנסות (כן, ככה נראה ספורט אתגרי לגיקים).
וויש מי לאק.
הא, השיר.
“לחלום חלום קטן”, מעבר לעובדה שזה גם סרט אייטיז שווה, הוא גם קלאסיקה שבוצעה מאות פעמים על ידי מבצעים מכל גווני הקשת המוזיקלית (ובשפה פשוטה. אין לי ממש מה להגיד על השיר מלבד זה שאני די אוהב אותו).
הנה קוני פראנסיס בגרסא שלה.
[audio:http://minorcrisis.net/files/CONNIE%20FRANCIS%20Dream%20A%20Little%20Dream%20Of%20Me.mp3]
מכיוון שאני מתאמן באייקידו, מטבע הדברים אני מתעניין בכל מיני סוגי חומרים שאפשר למצוא ברשת.
למשל סטיבן סיגל (פוסט שלישי ברצף שיש בו סטיבן:) שלפני שהיה שחקן קולנוע\איש CIA, למד במשך שנים (ולימד) אייקידו ביפן.
להערכתי הצנועה, בהחלט יש רמה בביצועים שלו.
יכול להיות שאני אעבור לג’וג’יטסו בקרוב.
אבל אני עדיין בדיונים ביני לבין עצמי.
בכל מקרה, עוד סרטון חביב שמסתובב בטיוב.
זה לקוח מארכיון של משהו שנקרא british pathe שזה גוף שמארכב כל מיני קטעי חדשות עתיקות, משהו בסגנון “יומני כרמל” שלנו (למי שזוכר), ואפשר למצוא עוד כמה דברים מעניינים משלהם, לא רק של אומניות לחימה.
אומנם רשום שזה אייקידו בכותרת, וגם בתגובות מדברים על זה, אבל בסרטון נאמר שזה ג’וג’יטסו וגם לי זה נראה ככה (האייקידו היא אומנות לחימה שנוצרה מתוך הג’וגיטסו וחולקת טכניקות דומות רבות)
הדפטונס (וזמרת בשם jonah) עושים קאבר לsade שהוויכוח על איך מבטאים את שמה שני רק להאם קוראים לקינג סטיפן או סטיבן.
צ’ינו מורנו נשמע סקסי מתמיד בשיר הזה וגם הבסים אחלה.
זהו.
בדרך לשישבת אצל האחות.
נשתמע.
[audio:http://minorcrisis.net/files/06-deftones-no_ordinary_love.mp3]
חוץ מקליפים אין בו כלום.
אם אני הייתי מנוי, מזמן כבר הייתי מבטל.
די להפקרות בבלוג!
אני הולך לקרוא את המדריך לבלוגר במשבר יצירה של ניימן.
אשוב ובאמתחתי פוסט?
אבל לפני זה ביקור בג’יידייט החינמי (כהגדרתה המאוד משעשעת של ל.)
אני מנסה לשלב נגן מוסיקה בבלוג ולא ממש מצליח לי.
יש לי איזשהו בלוג ניסיונות ושם זה עובד יופי.
כאן זה עובד פעם כן ופעם לא.
לייף סאקס.
שיר ראשון.
ד”ר הוק רוצים להיות על השער של הרולינג סטון.
הם “שרים על יופי ושרים על אמת תמורת 10,000 להופעה”.
שיר מצחיק\מריר כזה.
[audio:http://minorcrisis.net/files/Dr%20Hook%20-%20On%20The%20Cover%20Of%20The%20Rolling%20Stone%281%29.MP3]
שיר שני: אוטיס רדינג (בשביל ג’מיל)
[audio:http://minorcrisis.net/files/Otis%20Redding-Dreams%20To%20Remember_%20The%20Otis%20Redding%20Anthology%20%28Disc%202%29-12%20-%20Hard%20To%20Handle.mp3]
מספר שלוש: גלן גולד מבצע את הקטע “וריאציה מספר 1” מתוך וריאציות גולדברג של באך בהקלטה של 1981 (יש עוד כמה הקלטות מפורסמות שלו לאותה יצירה)
[audio:http://minorcrisis.net/files/02-variation%201.mp3]
בפרפארזה על המשפט ההוא מ”הניצוץ”, אני אגיד שAll work and no play makes Moti a dull boy.
חיי בימים אלו ב300 מילים (או פחות)
עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, אימון אייקידו, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, אימון אייקידו.
הא, כן. התחלתי להתאמן באייקידו בבית אבא חושי (חיפה).
זה עושה לי טוב (מאוד טוב אפילו) אך לצערי קשה לי להגיע לאימונים ואני לא בטוח מה לעשות לגבי זה.
מצד אחד לא בא לי לוותר על משהו שגורם לי הנאה, מצד שני, להגיע לאימון בחיפה אחרי שקמתי ב5 בבוקר ולחזור הביתה בסביבות חצות (ואז שוב לקום ב5) זה לא כזה שלאגר.
לא משנה.
אני אכתוב על זה בהרחבה בהזדמנות (נקבע את ההזדמנות הזו לשנת 2011?).
ולמה אני מספר לכם את הדברים הכה-לא מעניינים האלה?
בעיקר כדי לדחוק אחורה את הפוסט הקודם שקצת מדכא.
ותרגישו חופשיים לבדוק את התגובות החדשות לפוסט הזה.
קורה שם משהו מעניין ואפל מעט שאני לא בטוח שירדתי לפשרו עדיין.
בכולופן, הנה שיר לשבת.
Hard to handle של אוטיס רדינג זצ”ל, בגרסא של הBlack crowes הנהדרים.
אני מת על הביצוע הזה של השיר שתמיד עושה לי מצב רוח טוב.
הגרסא המקורית שוחררה ב1968 וזו גם השנה שבה אוטיס רדינג נפטר.
תהיה המשמעות של זה אשר תהיה.
היו שלום לעת עתה.
