ארכיון הקטגוריה: טלוויזיה

היינו ילדים וזה היה מזמן

כן, שוב אותם מיילים ממוחזרים עושים דרכם לבלוג.
אתר סדרות קלאסיות מספר אחד ואתר סדרות קלאסיות מספר שתיים.

בזיק ויויו:

[audio:http://www.tvclassic.net/programs/bzik/bzik_heb.mp3]

בולי איש השלג:

[audio:http://www.tvclassic.net/programs/buli/buli_heb.mp3]

הדבורה מאיה:

[audio:http://www.tvclassic.net/programs/maya/maya_he.mp3]

מר קו:

ריץ’ ור’ץ:

[audio:http://www.tvclassic.net/programs/richrach/rich_rach.mp3]

מגע 123:

[audio:http://www.tvclassic.net/programs/321contact/321-80.mp3]

פומיקי:

שלוש ארבע חמש וחצי:

[audio:http://www.tvclassic.net/programs/345vahetzi/345vahetzi_start.mp3]

ואם כבר אנחנו בנושא:

עוגי פלצת עושה לימפ ביזקיט.

ועוד אחד אחרון.

אופציה לקריירה עתידית

התחלתי לראות את ‘בטיפול’.
לצערי החמצתי ואני עוד אחמיץ פרקים רבים שלה.
לפחות עד (ואם) שאני אקנה את מארז הdvd.
אבל ראיתי את הפרק עם “נעמה” ועכשיו אין לי ספק שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה תואר בפסיכולוגיה ואז לטפל באיילת זורר.
ואם כבר פסיכולוגיה.
דיסוננס קוגנטיבי הוא בלוג מצוין ששווה לבקר.
הוא ברשימה מצד ימין של בלוגים שאני קורא.
אם מישהו יחפש אותו בעתיד.
מישל, חברה קרובה שלומדת פסיכולוגיה הסבירה לי מה זה דיסוננס קוגנטיבי ואני חושב שאם הבלוג הזה ייסגר, אני רוצה את השם לבלוג שלי:)

ובנימה קצת יותר רצינית.
בדיאלוג בין המטופלים לבין הדמות שמגלם אסי דיין (“ראובן דגן”), תמיד נדמה לי שהם מצליחים לדחוק אותו לפינה, אבל איכשהו הוא יודע להפוך כל עימות כזה לנצחון.
מה שיותר מעניין זה שתמיד יש לי הרגשה שמה שהוא אומר זה הכי נכון והוא מצליח לקרוא את המטופלים שלו בצורה כזאת שהוא תמיד צעד אחד לפניהם.
אני חושב שפעם הייתי כזה.
מסוגל לקרוא בני אדם.
או שחשבתי שאני יכול.
לפעמים על פי חצי מילה או מבט בעינייים.
כולם הרי כל-כך צפויים. כל-כך שקופים, כל-כך מאכזבים.
זה גרם לי לא לאהוב בני אדם, אז התחלתי להתרחק, להסתגר בתוך עצמי, להפסיק להתבונן בהם, עד שבסוף איבדתי את היכולת הזאת, תהיה הגדרתה אשר תהיה.
אולי בעצם אני לא אהיה פסיכולוג כזה מוצלח.
הפוסט הזה היה אמור להיות קליל יותר:(

הצבעתי 9

בכוכב נולד (למען הרקורד, פעם ראשונה שאני מצביע ופעם ראשונה שאני עוקב אחרי כוכב נולד מעבר למה שיש בעיתונים ובשידורים חוזרים)
דוד סלם הצרפתי.
למה? כי יש משהו בעיניים שלו שכל-כך רוצה והשופטים ללא יוצא מהכלל פשוט קטלו אותו בצורה מוגזמת.
האמת שהביצוע שלו הערב לא היה משהו בכלל.
בעצם, רוב הביצועים לא היו משהו.
אני בעד שמאור פיניה והילד הזה מחולון ילכו הביתה.
יאללה, רצתי לראות את התוצאות.

תוספת מאוחרת:
אז קודם כל, לילד הזה מחולון קוראים נדב ומה זה הירוק הזה שהוא לבש היום? חוגגים את יום סנט פאטריק בחולון ולא סיפרו לי?
דוד סלם עבר.
מאור פיניה כמעט ולא עבר.
עושה רושם שמישל הוא מתחרה חזק.
חביב השופטים וחביב הקהל והוא באמת זמר מרשים.
הוא דיבר על אהבתו ל”סגול כהה” ולהקות אחרות מהז’אנר ולדעתי הוא שר לא פחות טוב מהזמר של “סגול כהה” ומברוס דיקינסון (איירון מיידן) ואחרים בסגנון הזה.

כוכב נולד זה כמו משפט שלמה.

קשה להחליט במי לבחור.
היתה תוכנית מצוינת הערב.
שלב הדואטים.
יש את מאיה רוטמן שהיא הפייבוריטית שלי מההתחלה והיא שרה עם זהבית פסי שאני קצת פחות מחבב, למרות שאני בהחלט מבין את הקסם שלה.
גם בגלל שיש לי הרגשה שדוחפים אותה בתור איזו סינדרלה כזו, הטבחית מצה”ל שלא תעשה שום דבר אם היא לא תהיה בכוכב נולד (צביקה הדר אמר משהו כזה בתחילת הדרך).
זה משפט מתנשא ומעצבן.
אבל נניח לזה.
זהבית הפעם הפתיעה אותי לטובה והביצוע של שתיהן ל”כמו צמח בר” היה יפהיפה.
קצת העיקה הפניה של צביקה הדר לחווה אלברשטיין ש”בטח התרגשה”.
כזכור, לפני זמן מה בראיון שעורר הרבה הדים, יצאה חווה אלברשטיין נגד תופעת כוכב נולד.
הוא “זרק לה כפפה” שתבוא לאולפן כוכב נולד
אחריהן הופיע עידן שמי שעשה את “רוקד לכל הבנות” ביחד עם מורן אהרוני.
עכשיו, גם בחירה מצוינת של שיר, גם ביצוע סביר למדי.
את עידן אני מחבב בגלל שכמו זהבית פסי, יש בו משהו שגורם לרצות שהוא יצליח.
כזכור, הוא אומץ בגיל שנתיים בברזיל, וכשמסתכלים עליו, הוא נראה די מפחיד.
אבל הוא כזה מותק וסימפטי וקורן ואופטימי ואי אפשר שלא להכבש בקסמיו.
ג’קו אייזנברג עשה שיר מקורי משלו וסחתיין על התעוזה.
היה ביצוע מאוד מרשים שלו ושל נירית מיליס.
אני לא יודע איך נשמעים שירים אחרים שלו, אבל יש לו חוש למלודיה (למרות שהעיבוד של צוות כוכב נולד היה שבלוני מדי).
מישל (הגרוזיני מאשדוד) נתן עם בן זוגו ביצוע נחמד מאוד ל”מה שעובר עלי” של ‘איפה הילד’ שעבר עיבוד מפתיע.
נכון שזה סוג של ספורט לקטול את כוכב נולד ולטעון שהתוכנית הורסת את התרבות בישראל.
גם בגלל שהיא שמה דגש על חידושים וגם בגלל יצירת כוכבי האינסטנט.
אני לא חושב שיש משהו רע ביצירת כוכב יש מאין (כלומר, לכוכב עצמו זה בעייתי, אבל זה דיון אחר), והטענה על הרס התרבות הישראלית זה קצת מוגזם.
כאילו הרדידות התחילה עם כוכב נולד.
כאילו לא סגדו כאן בשנות ה60′ וה70′ לכל מי שהיה על השער של ‘להיטון’ או ‘העולם הזה’ או ‘בול’.
בזכות ‘כוכב נולד’ ‘השיר שלנו’ ניב ושקד נחשפות לשירים שאחרת הן לעולם כנראה לא היו מכירות כמו “גן נעול” של רחל ו”כמו צמח בר”.
מה שמזכיר לי.
לפני כמה ימים ניב פנתה אלי ואמרה “מוטי, אני כבר לא מעריצה של רוני סופרסטאר, עכשיו אני מעריצה של נינט”.
אוח, הגאווה.

מאיה רוטמן באודישן הראשון שלה עושה דילן בעברית.

הריאליטי של ג’ק אוסבורן

מסוג הדברים שאפשר למצוא בטלוויזיה ב5 לפנות בוקר.
תיאור התוכנית הוא כזה “ג’ק הוא נער ששוקל 95 קילו, שונא התעמלות, מכור לסמים, וגרוע מכל, הוא ילד מפונק”.
התוכנית עוקבת אחרי ג’ק כשהוא מנסה להכנס לכושר לקראת טיפוס על אל-קפיטן שזה הר גבוה במיוחד בארה”ב.
פשוט נקרע הלב לראות איך צמד המאמנים מתעלל בג’ק.
כשהוא עושה סימנים של “אין לי כוח לרוץ”. בתור עונש הם לוקחים אותו לאלפים הצרפתיים לטיפוס רגלי.
כשהוא עומד במשימה בחצי הצלחה (מתלונן כל הדרך לפסגה), הוא מקבל צ’ופר.
לנסוע לפמפלונה לרוץ עם השוורים.
שמישהו ירים טלפון למועצה לשלום הילד.
אבא אוזי, אמא שרון וברבא-אחות קלי דופקים הופעות אורח.
רגע השיא:ג’ק מטפס על דופן הר, אמא שרון מצווחת לו בבריטיות שירד משם.
הסדרה נעשתה בשלושה חלקים, ככה שמיצמצתם הפסדתם.

מה זה 33 ולא תקליט?

מה זה ערוץ 33? שאלה אותי בת שיחי כשהזכרתי משהו שבדיוק סיימתי לצפות בו.
מלמלתי משהו והמשכנו בשיחה לדברים מעניינים יותר.
אבל אני רוצה לכתוב על זה משהו קצר.
הערוץ הוא ערוץ של רשות השידור, כך שגם אם אתם רואים אותו עוד פחות מאשר את ערוץ 1, אתם עדיין מממנים אותו.
בתחילת הדרך, הערוץ העביר שידורים מהכנסת.
מתישהו זה השתנה, והיום הערוץ הוא מישמש של תוכניות זבליות ותוכניות שהן יהלומים של ממש.
מחר ב10 לפנות בוקר למשל ישודר הסרט על אהובתי, מרגריט דיראס, (‘המאהב’, ‘הירושימה אהובתי’), בערב יש סדרה על העבדות באמריקה בהגשת מורגן פרימן.
יום חמישי בשעה 20:00 משודרת סדרה בשם ‘עורו קומו’ שעסוקת בקשר בין מוסיקה ומחאה עם מרואיינים כמו בוב גלדוף, בוב דילן, רייג’ אגיינסט דה מאשין.
ראיתי פרק אחד בינתיים וזו בהחלט סדרה שווה.
אז בקיצור, למרות שהערוץ נראה כאילו הוא מורכב מ80% זבל לא מעניין, שווה לבדוק בכל זאת מה יש היום.
ואם כבר ערוצים שלא צופים בהם, חוץ מכל מיני מתפטרים סדרתיים *שיעול*.
ערוץ 23 הוא אחד שכמעט בכל ערב יש בו לפחות תוכנית אחת שווה.
“בקריאה ראשונה” עם אבירמה גולן, “בנעלי בית” שמארחת שחקני תיאטרון לשיחה של אחד על אחד, “אינטרמצו עם אריק” על מוסיקה קלאסית, “דואט ישראלי” שמתארחים בה צמד מוסיקאים שונה בכל פעם שאחד מהם על תקן המראיין (אפרים שמיר היה שם, בפעם אחרת קלפטר התארח, ועוד כל מיני כאלה), “מוסיקה היום” שמי שמקשיב לתוכנית בגלי צה”ל שמארחת אמנים להופעה באולפן, ישמח אולי לדעת איך ההופעות האלה נראות (צפופות) ולא רק נשמעות.
המון מוסיקה קלאסית, המון מחול.
בקיצור, יש מה לראות בטלוויזיה.

הכרזה לסרט “המאהב” בכיכובה של ג’יין מארץ’ על פי ספרה האוטוביוגרפי של מרגריט דיראס.

וזו מרגריט דיראס, מחר ב10:00 בערוץ 33.