חיפשתי מילים לשיר מסוים (פרטים בפוסט הבא) וקיבלתי הודעת שגיאה מטרידה.
על פי גוגל המחשב שלי משמש כסוג של זומבי שלא מרצון.
המחשבה הראשונה שלי היתה “שיט, פרצו לי למחשב”.
המחשבה השניה היתה ש”אבל יש לי לינוקס, ולא סתם אלא Slackware וממש לא סביר שיש לי על המחשב משהו כזה”.
לא שזה בלתי אפשרי, אבל בכל זאת…
אני אחסוך את ההרצאה הטכנית ורק אתן לינק למסמך שכתב שחר שמש בעניין וירוסים ולינוקס ולמה כתיבת וירוס ללינוקס היא משימה קשה עד בלתי אפשרית (על כמה עומדת הספירה היום?3?4?5 וירוסים ידועים ללינוקס/Unix למיניהן?)
בכל אופן התעלומה נפתרה.
חזרתי לעמוד הראשי של גוגל וראיתי שקיימת בו אפשרות בצד “go to google mexico”.
איפה שלרובנו קיימת האפשרות לעבור לגוגל ישראל.
זה הזכיר לי שבעצם אני אחרי פרוקסי אנונימי ולא המחשב שלי נפרץ אלא, כנראה, אותו שרת רשת סופר-אנונימי שאני גולש דרכו.
למה אני גולש דרכו? בואו נגיד שהאנונימיות שלי יקרה לי.
זהו.
זה לא כל כך נעים לראות גן סגור.
זה ממש לא נעים לראות גוגל סגור.
למרות כל הדברים הרעים שאני חושב על הכח שיש בידי החברה הזאת.

נשמה נבוכה, חסינת אש,
אל תירא אותה במלקה גשם
בערבו של יום קיץ.
גזורת משב, מכת גזרות,
כי תבוא אליה בפתאום גשם
תעורר בה געגועים
בפרוזדורים אוורירים,
שם כשליחים מארץ מהות הפרדה
יאחזו בשוליה.
נשמה קטנה בכלי קטן,
כי יאחז בה מלקה געגועים
ותלך במהלך הרוח הגדול
והגוף ביד החומר.

-יאיר הורביץ-

מעט דברים רכים
עושים אותי קשה, מעט הם
כגון

הרוח הענוג השורה בחדר,
המלטף בחללים שהם כגון
הדברים הרכים שלמפתן
אהבה.

-יאיר הורביץ-

מילא הסמל של ג’נטו, אחד הלוגואים המכוערים שנתקלתי בהם, ומילא העובדה שלמרות שהם קראו לעצמם על שם סוג של פינגווין לבן, לסמל שלהם הם קוראים “לארי הפרה” (בראש התמונה המצורפת).
מילא זה שלהתקין את ג’נטו מקוד מקור זה עניין שלוקח מספר ימים לפעמים.
אפשר לחיות עם זה.
במיוחד אם אתם בתולים ואין לכם חיים.
אבל למה בתוכנית ההתקנה של הגירסה החדשה ששוחררה השבוע הם נותנים אופציה למשתמש שנמצא מאחורי “חומת אש נאצית”?
מה בדיוק עבר בראש למתכנת שכתב את זה?
פרק של סיינפלד?
שימו לב לאפשרות מספר שתיים.
webrsync.

הרגע ראיתי את העיצוב החדש של הייד-פארק.
ומה עשו האינטילגנטים מחבר’ה? השאירו את העמוד הראשי של כל פורום כמו שהוא, בעיצוב הישן, ושינו את האשכולות עצמם לעיצוב החדש.
דעתי על העיצוב?מה אומר ומה אגיד?
לא ידעתי שסטיבי וונדר מעצב אתרי אינטרנט.
מילא היה לו כשרון לזה, אבל אם לשפוט על פי העבודה שלו בהייד פארק….

ועוד משהו.
ה”מערכת” החדש החליט לעשות ניסויים על הפורום שבעבר שימש את הנהלת הפארק לריכוז המאבק בתביעה המשפטית שהעיבה על הפארק ודריו בשנתיים האחרונות.
עכשיו אפשר למצוא שם בראש העמוד, את המשפט “יוסי, ילד שלי מוצלח”, כשלחיצה עליו תוביל לאתר ‘נענע’.

וקיטור אחרון להיום.
אחד הפורומים הוותיקים בפארק הוא פורום “מתכונים”.
מספר 6 אם אתם רוצים לבקר.
רק שכבר אין שם מתכונים.
המנהל הקודם, זה שירש את ארנון, המנהל המקורי של הפורום (ושל הפארק כמובן), הוא אחד שמכנה עצמו בטהובן, ומסתבר שאיזה זב חוטם שחשקה נפשו במספר הפורום ההזה, ביקש מבטהובן שיעביר אליו את הניהול.
בטהובן הסכים.
מה שעשה המנהל החדש גובל בפשע שנאה.
הוא מחק את כל היסטוריה של הפורום כולל מתכון של עבדכם הנאמן לפיתה עם שוקולד.
מילא זה, אבל יש כאלה שממש השקיעו שם והביאו מתכונים פרי עטם או של אחרים.
הרבה היסטוריה שימושית והשקעה של אנשים פשוט נעלמו להם בהינף גחמה.

הבוקר נזכרתי שרציתי למצוא את השיר של פרל ג’אם שמכיל את שתי המילים הללו.
אז מצאתי אותן בשיר שנקרא light years.

אותה אחת (מיוחדת) שבגללה חיפשתי את המילים אמרה לי שלדעתה הן מתייחסות לקורט קוביין.
אחרי שקראתי את המילים אני חושב אחרת.
השיר הזה נכתב למישהו אהוב.
אני לא חושב שמישהו בפרל ג’אם אהב את קורט:)
את קריסט ואת דייב אני יודע בוודאות שהם חיבבו, ככה שזה לא עניין של תחרותיות בין להקות.אני גם מבין איך אפשר לקחת את את המילים ולייחס לכל מה שקרה שם, בסיאטל בתחילת שנות ה90 של המאה הקודמת.
שיר אחר שאני מאמין שכן מדבר על קורט הוא Tearjerker של הפפרז.
כלומר, איך אפשר שלא לחשוב ככה?

השיר הזה מופיע באלבום one hot minute שמכיל גם את השיר Transcending שעסוק בריבר פיניקס המנוח.
חבר קרוב של הלהקה.
היחס בין אופי המוזיקה שלהם לבין המוות והסמים שלא הרפו מהם לרגע כל השנים הם עניין שנשגב מבינתי.
אני מניח שלהם זה עניין טבעי.
חבורת ילדים אאוטסיידרים שהגיעו, כל אחד ממקום אחר, להוליווד, והפכו לנציגים הבולטים של עיר האשליות.
כמו שחוזרים בתשובה הם פנאטיים יותר מכאלה שנולדו לתוך דת וכמו שמהגרים לארץ חדשה, לעיתים מאמצים את מנהגי הארץ תוך כדי מחיקה של כל עברם.
אבל האשכול הזה לא על הפפרז.
איפה עצרתי? “שנות אור”.
קראתי את המילים והן קסומות ומלאות השראה..
כזה בזבוז שהן מופיעות באלבום כמו ‘Binaural’ שהוא הכל חוץ מקסום ומלא השראה.
באמת שניסיתי לתת לו את הזמן להתפס אצלי.
אבל זה לא קורה.
פרל ג’אם היא להקה שאני רוכש לרוב את אלבומיה מכח האינרציה.
יש מעט מעט מאוד להקות כאלה שמעולם לא זנחתי, לטוב (כמו הפפרז הדי משובחים עדיין) ולרע (כמו מטליקה שרע זו לא מילה לתאר מה שנהיה לי כל פעם כשאני מקשיב לדברים החדשים יחסית שלהם).
אז רכשתי את ‘Binaural’, עותק יד שניה מחנות מקומית שכבר לא קיימת.
תקליט פשוט וסתמי.
לאן הלך הקסם?
לא לשכוח לבקר את סטון גוסארד שמתחזק אתר מקסים למדי ושיחרר לפני מספר שנים .
רק טוב.
נשתמע.

עדכון מהמחתרת.
ראשית, חייל אלמוני של המחתרת פרץ את הצ’אט של הפארק, מה שהוריד את הצ’אט ל”תיקונים” ל”זמן קצר” שנמשך כבר הרבה הרבה זמן.

מלבד זאת, הפורומים מתמלאים בתלונות של גולשים על איטיות הגלישה ובעיות אחרות שלא נפתרות.
המסרים התת-הכרתיים שאני שוזר בין השורות בהודעות שלי בפארק (בניקים בדויים, אז לא לטרוח לאתר אותן), מתחילים לחלחל.
וההתפתחות האחרונה.
צוות המשוב והתמיכה של הפארק התפטר כאחד.
או הועלם על ידי ההנהלה.
תלוי את מי אתם שואלים.
תמונה למזכרת עם סגני משנה בפורום משוב ותמיכה.:

וככה נראה הפורום עכשיו:

למה אני אוהב את הסרט “האחים בלוז”?
בגלל הופעות האורח והמוזיקה של ריי צ’רלס, קאב קאלאווי, ג’וני לי הוקר, ארת’ה פרנקלין וג’יימס בראון.
בגלל קארי פישר ככלה הננטשת-ערב-החתונה של ג’ייק שמנסה לחסל אותו עם דינמיט, להביור, m-16, ומה לא, ובלי הצלחה יתרה.
בגלל הרד-נק’ס ובגלל והנאצים מאילינוי.
“נאצים מאילינוי, אני שונא אותם”.
יאפ:)
בגלל מרדף המכוניות וההרס הבלתי ייאמן כמעט.
בגלל הקוליות של ג’ייק.
בגלל הפאסון של אלווד.
בגלל המוזיקה ובגלל הנשמה.
בגלל רוח האנרכיה.
בגלל השורה בשיר בסוף.
“אני צריך אותך.
בבוקר.
כשהנשמה שלי בוערת”.

בבלוגו של אלי אשד .
תמונת הכריכה של אחד מספרי “פטריק קים – איש הקראטה” שנהגתי לקרוא בילדותי.
כלומר, עד לפני שבוע בערך:)
שם המחבר הוא ברט ויטפורד, אך כמו שלמדתי שנים רבות מאוחר יותר, עמד מאחוריו סופר ישראלי ששמו פרח מזכרוני.
בדיוק כמו ש-און שריג , שרגא גפני, וגולן יגאל, ואבנר כרמלי היו אדם אחד שפירסם סדרות רבות (דנידין, הספורטאים הצעירים), כך גם במקרה של פטריק קים, מדובר בסוג של תחבולה ספרותית שמטרתה הגברת האמינות של הספר.
עכשיו שאני מסתכל על הכריכה, יש שם בחורה ערומה.
מי לעזאזל נתן לי לקרוא ספרים כאלה כשהייתי ילד?
לא פלא שיצאתי איך שיצאתי.