בלוג המחשבים של בלוט מארח פרויקט מעניין.
מאז אתמול בחצות הוא מוסיף בכל שעה בלוג אחד לרשימה כשהמטרה היא לשרוד 24 שעות של פרסום נון-סטופ.
אני חייב להודות שהייתי קצת סקפטי, אבל עושה רושם שהוא שורד יפה.
ושימו לב מי נמצא במקום העשירי.
רואים שהוא יודע על מה הוא מדבר.
ובכלל, הבלוג מומלץ גם בלי מבצעי ראווה מטורפים.
הבוקר למשל הוא פירסם קישור לסריקה שמישהו העלה של החוברת הראשונה של סופרמן.
בהחלט עשה לי את היום.

בלוגים שאני אוהב במיוחד.
הספרנית הדילטנטית מהחלומות, מיז קיי.
לרוב, קורא כל מילה בהשתאות.
אתמול היא פרסמה את אחד הפוסטים היותר טובים שלה ומכיוון שרובם מאוד טובים…
מיז קיי, אם את קוראת כאן, תכתבי לי או משהו.
נוכל להפגש לקפה ועוגה ולדבר על ספרים.
או על מזג האוויר.
או על ה-הנרים:)

סוג של צירוף מקרים.
שני בלוגים שנמצאים אצלי במועדפים הכי מועדפים(‘בלוגים שאני קורא’ בצד שמאל).
הכותרת שאולה מפינה קטנה בבלוג של נוסטלגיה שאני קורא באדיקות מזה (הרבה) זמן מה, למרות שלרוב אני עושה זאת בשקט.
ההשאלה היא לכבוד פוסט של נ.ו (השם המלא שמור במערכת:) שאני גם קורא בשקט בשקט המון זמן.
לפני מספר ימים היא כתבה משהו שעשה לי רישרוש עצוב כזה בלב.
רצה הגורל וגם נוסטלגיה כתבה משהו באותה רוח וגם זה פגע קרוב אצלי.
השאלות שהן שואלות מזכירות לי בסצינה בסרט שבוסס על ‘מלחמת העולמות’ של ה.ג’. וולס.
המדען הטוב שחוזר שוב ושוב בזמן בניסיון להציל את אהובתו ממוות ונכשל בכל פעם עומד מול דמות הרע.
באותה סצנה אומרת הדמות של ג’רמי איירונס (הרע) לדמותו של גאי פירס (הטוב) “נגזר עליך לשאול את השאלה הנוראית ביותר שאדם יכול לשאול את עצמו, ‘מה אם?’ ” (ציטוט לא מדויק במאת האחוזים, אבל קרוב מספיק).

רציתי לפרסם גם את זה ושכחתי.
מסוג הדברים שנובעים מחוסר תשומת לב ולי תמיד נראים רע.
אתמול פורסמה ידיעה על קלטת שבה מופיע ככל הנראה רון ארד.
באתר אנרג’י יש פרסומות לטלוויזיה מתוצרת טושיבה וככל הנראה הרוטינה היא שבפרסומת משלבים תמונה מהכתבה.
זה מה שיצא:

היות ואני מבשל לי בלוג חדש בענייני מחשבים (אותו אני אזניח בוודאי לאחר שבוע), והיות והגיע הזמן לאחד בין כתבי המפוזרים להם בין חברות אכסון\פלטפורמות כתיבה שונות, בשבוע הקרוב בבלוג דברים יעלמו ויחזרו.
בגדול, נאלצתי להגדיר מחדש את שרתי הdns המכוונים לבלוג הזה כך שיצביעו לחברת האכסון הקודמת שלי, כדי שתהיה לי גישה ל(בלה בלה בלה…) ולאחר מכן אני אהפוך את הדברים בחזרה.
אבל עד הבחזרה, דברים יראו מוזר.
פוסט זה ישמיד עצמו עם החזרה לפעילות.
נ.ב כותרות אפשריות לבלוג העתידי (שיפעל במקביל לבלוג הזה למי שתהה)

אנתרפולוגיה מקוונת -יומנו של מכור למידע
אנתרפולוגיה מקוונת -יומן הרשת של גיק טרחן
תחת שמי סייבריה – (אין כותרת משנה עדיין).

m@cyberia.org.il

ניצול עובדים במדינות כמו סין תמורת שכר מינימום בתנאים לא אנושיים זה לא עניין חדש ואני לא אסקור כאן את כל ההיסטוריה מ’נייק’ ועד בכלל.
כולם שמעו על זה, הרוב בוחרים להתעלם.
למי בכלל אכפת מהילד בן ה7 שעובד 12 שעות ביום כדי שאנחנו נלבש ג’ינס מאגניב.
אבל ‘אפל’ היא לא אחת מאלה, נכון?
חברה כל כך איכותית שנוסדה על ידי שני היפים לשעבר, שמביאה לעולם המחשוב את המראה הנקי, אסתטיקה של מודעות עצמית לדור חדש.
לא יכול להיות שהם מממנים עבדות.
מהמחיר שהם דורשים עבור המוצר שלהם כולל בוודאי בחישוב את החלק שהם מפרישים כדי שפועלי הייצור שלהם יוכלו לקבל משכורת הוגנת.
אולי לא כמו קהל היעד של מוצרי ‘אפל’, אבל קיום בכבוד.
לא יכול להיות אחרת.
אני לא קורא קבוע של הרגיסטר, למרות שהוא אתר אמין, תמיד יש בו הרגשה של מעט צהוב מדי.
אני כן אגיד לזכותו שהוא בהחלט מקיים את המוטו שלו שמצהיר על “לנשוך את היד המאכילה אותו” (כן, קלטתי את ההתחכמות במשפט האנגלי).
הערב קראתי בו מאמר המספר על איך באים אייפודים לעולם ומי בדיוק משלם את המחיר, ולא, זה לא מי שמגהץ את כרטיס האשראי תמורת סכום מופרז רק כדי לשאת בגאון את סמל התפוח הנגוס.
למען הדיוק, אני אציין שהמקור לכל הסיפור הוא תחקיר שעשו עיתון אחד והנושא עדיין בבדיקה.
הנה כמה היילייטס:60 שעות עבודה בשבוע לפחות (שזה אומר 10 שעות של ישיבה בפס ייצור של עבודה חד-גונית וסיזיפית), כ100 עובדים דחוסים בחדר, מניעת קשר עם העולם החיצוני.
אלפי עובדים שמרביתן הן נערות ונשים חסרות כל השכלה וכולם שבויים במתחם ענק שמשרת את ‘אפל’ כמו גם חברות אחרות.
על פי הדיווחים מדובר בקומפלקס ייצור המכיל כ200,000 עובדים וכ15% מכמות העובדים הזאת שייכת ל’אפל’.
מה יש ל’אפל’ להגיד? הם מכחישים .
בתור התחלה, הם טוענים שאין ניצול של עובדים קטינים (למיטב הבנתי, זו טענה שכלל לא הועלתה, מה גם שקטין נחשב לבגיר מגיל 16 בסין וזה קצת מגדיל את מרחב התמרון של מחברי הדו”ח).
נכון שנורא קל להפנות אצבע מאשימה כלפי החברה המערבית הנצלנית ויכול להיות ש’אפל’ באמת עשתה בדיקה מעמיקה וסתם נטפלים אליה.
אבל מצד שני, אני לא שוכח שלפעמים צריך לדעת לקרוא בין השורות ואת הדו”ח שהחוקרים של ‘אפל’ חיברו, אפשר לקרוא ביותר מאופן אחד.
התחקיר שלהם גילה שהעובדים זוכים לשכר מינימום מקומי, שלא מכריחים אף אחד לעבוד שעות נוספות (קרי:לא טוב להם?שיילכו לחפש עבודה אחרת), ועוד תוצאות שאיכשהו לא מצליחות לשכנע אותי.
בתור אחד שזכה לעבוד במקומות עבודה נצלניים כאלה ואחרים, אני מאוד מודע לאופן שבו תנאי הניצול יכולים להיות מסובבים בצורה כזאת שהמנצל מוצג כמלאך מיטיב והמנוצל בכלל צריך להיות אסיר תודה על תנאי העבדות שבהם הוא מתקיים.
דוגמא אחת שאני זוכר מהשנה הנוכחית היא מפעל אלקטרוניקה מאוד גדול שבפס הייצור שלו עובדים כ12 שעות ביום.
למי שחדש כאן, החל מחודש ינואר אני נטול עבודה קבועה ועברתי אי-אילו מקומות עבודה שהזכירו לי כמה דברים על המציאות הישראלית.
באחד מימי שישי בעל המפעל החליט שקצב הייצור לא מספיק מהיר.
הבעיה היתה שלא היו חומרי גלם לעבודה מסוימת, מה שגרם לעיכוב.
זו בעיה שהתחילה מלמעלה ולא בייצור עצמו.
אותו בעלים החליט שהצוות שעמד לסיים את עבודתו ולצאת הביתה למנוחת השבת, יישאר להשלים את מה שמלכתחילה לא היתה אשמתם שלא בוצע.
היות והיום היה שישי שבו עבדו עד השעה אחת, לאף אחד מהעובדים לא היה אוכל והמטבח של המפעל
לא היה פעיל.
העובדים הושארו עד השעה חמש (הם התחילו לעבוד בשעה 07:00) ללא מזון.
בנוסף, הם חזרו לעבוד ביום שבת.
וכדי להוסיף, ביום ראשון התחיל שבוע עבודה חדש ואותו צוות מסכן המשיך לעבוד מבלי שיקבל יום חופש אחד, עד ליום השבת שלאחר מכן.
כל זה בישראל 2006.
כמובן שלא מחזיקים אף אחד בכוח.
אבל כשיש משפחה, כשהשוק לא בדיוק שופע בהצעות עבודה אטרקטיביות, בטח לא באזור שבו גרתי, הלחץ המופעל על עובדים כאלה הוא עצום.
בהיות צעיר ופוחז ונטול משפחה לפרנס, יש את הפריבילגיה של לעזוב וזה מה שעשיתי.
לא הייתי שייך לצוות הספציפי הזה, אבל 12 שעות עבודה יומיות היו יותר ממה שהייתי מוכן לסבול.
הרי עזבתי עבודה ששעבדה אותי (לא פיזית ולא שעות ארוכות, אבל נתתי לאותה עבודה להשתלט על חיי וזו היתה אשמתי בלבד) ועזבתי על מנת שאוכל לפתח סוג של חיים שלא כוללים עבודה, חזרה הביתה לישון, וקימה מוקדם בבוקר לעבודה.
מעניין אם הפוסט הזה ימנע ממישהו לקנות ‘אייפוד’.

[לרגל המצב ובכלל, אני מתחיל להעביר לכאן דברים ישנים מ-ישרא ומקומות אחרים. אז אם משהו יראה מוכר למישהו…הכל ישוייך לקטגוריית ‘ארכיון’]
גרייס פיילי.
פעילה פוליטית (קיצונית בעיני אחדים).
משוררת.
לא בהכרח בסדר הזה.
בהתחלה הערצתי אותה כסופרת.
אחר כך גיליתי שהיא כתבה גם שירה.

אנשים במשפחה שלי

במשפחה שלי
בני השמונים ושתיים שונים מאוד
מבני התשעים ושתים

בני השמונים ושתיים גדלו
ב1914
וידעו רק
מלחמה – מלחמת עולם – מלחמה

לכן כשהם מדברים אל ילד
הם אומרים
מסכן שלי…

בני התשעים ושתיים זוכרים
את שנת 1905
הם נאסרו
גלו
אמרו – הא – עוד מעט

כשהם מדברים אל נכד
הם אומרים
כן – תהיה מהפכה
תהיה מהפכה – ושוב
ואחר כך האדמה עצמה
תתהפך ותתהפך ותצעק הו
החליאו אותי

ואתה – ניצן קטן שלי
תהיה חייב לפרוח ולהציל אותה

שלטים

אדם תלה שלט על העיר
ונאמר בו – סבל – באותיות קטנות
כלומר (כך חשבתי) סבל צנוע

המעשה הכעיס מישהו
שהכין שלט באותיות רישיות
ונאמר בו – תקוה – כלומר (כך חשבתי)
תקוה לא צנועה

אחר כך השתרעו מרחבי קפה וקקאו
כמו מזג אויר זר
וארז – מתחת לשמש המתין במדבר

השורקים

איש זר קרא לכלב ושרק
ואני באתי בריצה אף על פי שאני לא אפגני צמרי

או פודל מגונדר ולא ממש
כלב של ילד-עיר עם זנב פראי שמח ועיניים אדומות

הזר אמר – סליחה – קראתי לכלב שלי לא לך
הא – עניתי להסבר המנומס

לפעמים גם אני שורקת – אבל בעיקר בגלל הפחד
לאבד את העולם – אני כלב לשורקים

לפני מספר ימים פרסם הבלוגר הראשוני, חרמון, ידיעה בלעדית על עליית הבלוג של אחמדניג’אד.
בימים שלאחר מכן החלו לזרום למערכת דוג’ו השפירית (מדובר במערכת קוד פתוח חדשנית מבוססת דפדפן Firefox)ידיעות על וירוס\תולעת\ניצול פרצת אבטחה באינטרנט אקספולרר אשר תוקפים (כולם ביחד וכל אחד לחוד?) מחשבים בעלי כתובת ip ישראלית.
כל זה כאמור, באתר שהובא לידיעת הגולשים הישראלים באופן בלעדי על ידי הבלוגר חרמון אשר לא הסתפק בידיעה אלא הביא לינק מפליל לבלוג התוקפני, לינק שהביא חרמון!
במערכת הדוג’ו עשו סיעור מוחין והגיעו למסקנה הנחרצת שיש לשאול שאלות קשות!
כמו כן הוחלט מתוך שמירה על עקרונות של בטחון שדה שלא לתת לינקים, לא לבלוג של חרמון ולא לאתרו של ציר הרשע מאירן.
לעומת זאת וכשירות בלעדי לקוראי הבלוג מובא אינדקס הIp העולמי כך שיוכלו קוראי הדוג’ו לכתוב תולעים\וירוסים משל עצמם כך שכאשר יכנס אחמדניג’אד לבלוגם, יזכה לטעום מהתרופה של עצמו.
בשבוע הבא בדוג’ו: מדוע גביעי קוטג’ 3% קטנים מעט מגביעי קוטג’ 5% (בקרוב באריזה חדשה).
מקורותי חזרו עכשיו נסערים מקניות שם הם נתקלו בגביעי הקוטג’ הנ”ל (גילוי נאות:השפירית לא אוהבת קוטג’ או גבינות בכלל, למעט על פיצה).

נ.ב.
אני שוקל לאמץ סיסמא לבלוג: “השפירית היא הבולדוג של עולם החי”!
איך?

היות ואני לא אהיה כאן (אולי) בימים הקרובים ומכיוון שאני לא רוצה שהפוסט שיעמוד כאן יהיה הפוסט האחרון והמעט קודר…
אם הייתם להקת גראנג’, איזו להקה הייתם?
נסו ותהנו?
זה מה שיצא לי:

Which Grunge Band Are You?

ושיר עד הפעם הבאה, על האדם שהקים להקה שתהיה האלטרנטיבה לאלטרנטיבה ולכן ניגנה רק שקט!

Talkin’ Seattle Grunge Rock Blues

hey, hey, my, my
rock and roll will never die
hang your hair down in your eye
you’ll make a million dollars

well i was in this band goin’ nowhere fast
we sent out demos but everybody passed
so one day we finally took the plunge
moved out to seattle to play some grunge
washington state that is
space needle
eddie vedder
mudhoney

now to fit in fast we wear flannel shirts
we turn our amps up until it hurts
we’ve got bad attitudes and what’s more
when we play we stare straight down at the floor
wowee
pretty scary
how pensive
how totally alternative

now to fit in on the seattle scene
you’ve gotta do somethin’ they ain’t never seen
so thinkin’ up a gimmick one day
we decided to be the only band that wouldn’t play a note
under any circumstances
silence
music’s original alternative
root’s grunge

well we spread the word through the underground
that we were the hottest new thing in town
the record guy came out to see us one day
and just like always we didn’t play
it knocked him out
he said he loved our work
he said he loved our work but he wasn’t sure if he could sell a record
with nothing on it
i said tell ’em we’re from seattle
he advanced us two and a half million dollars

(chorus)

well they made us do a video but that wasn’t tough
‘cuz we just filmed ourselves smashin’ stuff
it was kinda weird ‘cuz there was no music
but mtv said they’d love to use it

the kids went wild, the kids went nuts
rolling stone gave us a five-star review said we played with guts
we’re scorin’ chicks, takin’ drugs
then we got asked to play mtv unplugged
you should have seen it
we went right out there and refused to do acoustical versions of the
electrical songs we had refused to record in the first place
then we smashed our shit

well we blew ’em away at the grammy’s show
by refusing to play and refusing to go
and then just when we thought fame would last forever
along come this band that wasn’t even together
now that’s alternative
now that’s alternative to alternative
i feel stupid
and contagious

well our band got dropped and that ain’t funny
‘cuz we’re all hooked on drugs but we’re outta money
so the other day i called up the band
i said boys i’ve taken all i can
shave off your goatees
pack the van
we’re goin’ back to athens

נ.ב.
מסתבר שבפוורדפרס אפשר לתזמן פוסטים.
אז מה שאתם קוראים עכשיו הוא פוסט שחצה את הזמן והמרחב.
כלומר, הפוסט נכתב ב10 בערב יום האתמול בנצרת עלית והוא מתפרסם ב10 בבוקר בזמן שאני מרחק קילומטרים רבים ממקום כתיבת הפוסט.
זה לא הופך אותו למעניין, אבל כנראה שאי אפשר לקבל הכל.