זה סוג של עוורון.
אני לא אחדש לאף אחד אם אני אספר שיש בארץ המון היסטוריה ומיתולוגיה (בהתאם לתפיסתכם את התנ”ך והברית החדשה).
לא רק מהסוג הציוני אלא משהו גדול יותר.
כשהייתי חייל ונסעתי לרמת הגולן הגולן, תמיד עברתי ליד קבר חבקוק הנביא.
אפילו פעם אחת לא חשבתי לעצור ולבקר בו.
בחיפה יש את הכרמל שם שרף אליהו הנביא את נביאי השקר של אחאב.
יש את הגלבוע שאותו קילל דוד ב”אל טל ואל מטר” לאחר נפילת שאול.
שלא לדבר על המקומות הקדושים לנצרות באזור שאני גר בו ועל חוף הכנרת.
לי (ולרובנו) כל המקומות האלה כמעט בלתי נראים.
זה לא מפתיע.
אני מניח שגם תושבי פאריס לא מקדישים שניה של מחשבה לאייפל.
חשבתי על זה כשהקשבתי לאלבום ההופעה “ג’וני קאש בסאן-קוונטין”.
על מה רואה אדם שזו הפעם הראשונה שבה הוא מגיע למקום שעליו הוא רק קרא.
מקום שהוא חונך להאמין שהתרחשו בו ניסים.
ב1969 הופיע ג’וני קאש מול אסירים בבית כלא ידוע לשמצה בשם “סאן קוונטין” שידוע ככלא קשוח שאיכלס כמה מהאסירים הידועים לשמצה ביותר בארה”ב וביצע שיר שנקרא “הוא הפך מים ליין” באלבום שהפך למיתולגיה מייידית (נדמה לי שזה האלבום הראשון של ג’וני קאש שהגיע לראש המצעדים).
ההופעה צולמה עבור הטלוויזיה הבריטית מה שהביא את ג’וני להעיר שהבחורים בטלוויזיה הבריטית מנסים להגיד לו איך לעמוד ומה לנגן, אבל הוא לא מופיע בשבילם והוא יעשה את מה שבא לעשות כמו שהוא רוצה, מה שהביא לקריאות נלהבות מהקהל השבוי (תרתי?).
וזה מה שיש לג’וני קשישא לספר:
“אני וג’ון (אשתו June carter) נסענו לארץ ישראל בחודש מאי בשנה שעברה.
יש לנו טייפ מקליט ולקחנו אותו איתנו ויש דברים בעולם הזה שכל אדם רוצה לראות ולשמוע בזמן או אחר בחייו.
במיוחד בשבילכם כאן אני חושב ש…וזו הרגשה טובה להביא בחזרה את הצלילים של המקומות והאנשים משם.
אני יודע שהרבה אנשים כאן הם כמו שאני הייתי, הם תמיד היו חשובים לכם, השירים והסיפורים על ישראל.
נסענו לנצרת, ולכנרת וטבריה, ירושלים, ויה-דלרוזה, הכותל המערבי…
אני רוצה לספר על הביקור בכנא, עיירה קטנה מעבר לגבעות של נצרת.
יש שם כנסייה הבנויה על באר על פי המעיין שאת המים שלו הפך ישו ליין, איפה שהנס הראשון התרחש.
נכנסו לכנסייה ושמענו את המים, ההד שלהם.
זה הרשים אותי כל-כך שכשיצאתי משם, שאם אי פעם הייתה לי השראה, זו הפעם הזו, ממה שראיתי ושמעתי עכשיו.
ומה שאמרתי היה “הוא הפך מים ליין, מכל הדברים…”.
בדרך לטבריה, במכונית, בדקות שלאחר מכן כתבתי את השיר הזה…”
זה הסיפור על ג’וני קאש בכפר כנא.
למרות שאני יודע מה התרחש שם (או לפחות, על פי האמונה הנוצרית התרחש שם), והחשיבות שלו לעשרות מיליונים אנשים, כשאני מביט עכשיו מהחלון, מסתכל על כפר כנא, אני עדיין נלהב יותר מזה שג’וני קאש היה כאן מאשר מכל דבר אחר שקשור למקום.
תוספת מאוחרת ולא ממש קשורה:קראתי בוויקיפדיה את הערך על סאן-קוונטין ולמדתי שהדמויות בסרט Cube נקראות על שם בתי כלא שונים.
מצאו את ההבדלים.
מאותה הופעה, ג’וני שר על הנער שקראו לו סו.
מטאליקה בסאן-קוונטין.
