את חיבתי לברוס ספרינסטין כבר חלקתי כאן בעבר.
הערב שוטטתי באיזשהו בלוג בניכר ונתקלתי בשורה הבאה.
“למדנו יותר מתקליטים של שלוש דקות מאשר למדנו אי-פעם בבית ספר”.
אצתי רצתי לגוגל וגיליתי שזו שורה של הבוס .
זה כמובן בולשיט אם באמת חושבים על זה.
אבל נכון שזה היה יכול להיות נחמד אם זה היה נכון?
בעצם, אולי זה קצת נכון.
תלוי איזה תקליטים. בחלק מהמקרים, הייתי אומרת שזה בהחלט נכון.
אני, למשל, לא למדתי ועדיין לא לומדת דבר בבית־הספר. בעצם, אולי כן למדתי קצת. למדתי שארמון וראסי נמצא בלונדון, שפיקאסו התהיג את זרם הדאדא וש"slut" זה טבח.
ברוס ספרינגסטין, אבל, נהדר.
ואו, THE BOSS !!
אני בדיוק חורשת על דיסקוגראפיה שלו, איזה קטע. (כידוע, יש הרבה קטעים משהו, אך יש הרבה מאוד לא משהו).
אתה צודק, זה נראה לי בדיוק ’קצת נכון’, כמו שאמרת. זה לא בדיוק לימוד, מה שיש בתקליטים, אלא מן נטע קטן אבל חשוב, שדוחף ללימוד לפעמים. בוא נגיד ככה, זה 5%, אבל הם החשובים……