Dirty Beaches הוא הדבר הנכון.
הוא מגניב למרות שהוא לא מנסה להיות כזה.
מספיק להקשיב למוסיקה שלו או לקרוא את הראיון הזה בפי’צפורק, אחד הראיונות הכנים שקראתי לאחרונה, וזה הופך אותו בעיני גם לאחד המעניניים, כדי להבין שהקוליות זורמת לבחור בדם.
הוא נראה לא רע, סוג של פושטק מהפיפטיז מעורבב עם אמינם אסייתי, קול של זמר רוקבילי מהפיפטיז, אלבום בכורה שהפיל הרבה אנשים מהרגליים, הוא עושה מוסיקה שהשורשים שלה נטועים בעבר הרחוק ומצליח להשמע עדכני ועדיין מרשה לעצמו לצאת מהמסגרת של עצמו עם ניסיונות מוסיקליים.
אין כאן טיפת פוזה.
אפשר להבין את זה מהראיונות איתו, או מהקשבה למילים, או מהתגובה שלו ביוטיוב למעריץ שכתב על שיר חדש שלו ש”הוא ציפה למשהו אחר” וקיבל את התגובה הבאה על הראש (אחר כך באה התנצלות),
” i don’t care about pleasing your expectations . i just do what i want to write. you can judge it all you want. modulated synth chords. i was crying my fucking eyes out when i wrote this and punching myself in the face. i don’t give a shit what peoples expectations are. This is why I’m doing this record. its for myself and my life.”