צרה אחת רצינית בהיות אדם חלק מאסכולת DIY ובמיודח אם אותו אדם הוא אני, היא שלפעמים הוא שוכח, או סתם מוסט מהדרך.
תירוצים יש למכביר.
עייפות, עבודה, פחות מדי זמן ויותר מדי דברים לעשות.
יותר מדי דברים לעשות בעצמך, ללמוד.
לפעמים המטרה אובדת ואדם צריך להזכיר לעצמו ששיש מחיר והמחיר הזה הוא זיעה,
בקיצור, קצת ירדתי מאיפוס בגלל כל מיני סיבות, במרדף אחרי ציוד, בניסיון ללמוד כל מה שאני יכול על אולפנים ביתיים, וחיפוש אחר פתרוהו יצרתיים ל1001 בעיות שאני מגלה שעומדות לפני.
אז עכשיו אני נושם עמוק וחוזר לשביל הישר.
ומה טוב יותר משאר חזרה סיזיפית על מדוסים?
נראה לי שזה עונש הולם:)

טוב, קצת מוסיקה.
At the drive in.
אומנם כבר הצהרתי על זה בעבר, באוזני אחדים ואחדות מכם, אבל אם יש להקה אחת שבעיני יכלה להיות מוגדרת כיורשת של נירוונה ברמת האינטסיביות והאנרגיה, זו At The Drive-in.
למרות שלא ברור לי איך מלהקה כל-כך מוכשרת יצאו זוועות כמו Sparta וThe Mars Volta.