עוד קארבר

זהו.
נרגעתי.
לקרוא שירה עוזר לי וקארבר הוא תמיד בחירה מועדפת.


בתי ועוגת התפוחים
היא מגישה לי חתיכה ממנה כמה דקות
אחרי שיצאה מהתנור
אדים עולים מתוך החריצים
מלמעלה.
סוכר ותבלין קינמון – שרופים לתוך הקרום.
אבל היא לובשת את המשקפיים הכהים האלה
במטבח בעשר בבוקר
הכל נחמד, כשהיא צופה בי שובר חתיכה, מביא אותה לפי,
ונושף עליה.
המטבח של ביתי בחורף.
עם המזלג אני גומר את העוגה, ואומר לעצמי לא להתערב
היא אומרת שהיא אוהבת אותו.
אין, ולא יהיה יותר גרוע מזה.


לבתי

מאוחר מדי להטיל עליך קללה-שתהיי פשוטה,
למשל,כמו שייטס ביקש עבור בתו
וכשפגשת אותה בעיר סליגו,זה עבד –
היא באמת *היתה* פשוטה, האישה הזקנה ביותר באירלנד.
אבל היא היתה מוגנת.
במשך זמן רב כל כך, ההיגיון שלו חמק ממני.
על כל פנים, זה מאוחר מדי בשבילך, כמו שאמרתי.
את בוגרת עכשיו, ונהדרת למראה.
את שתיינית יפהפיה, בתי.
אבל את שתיינית.
אני לא יכול לומר, שאת שוברת את ליבי.
אין לי לב כשזה נוגע לשתיה.
עצוב, נכון.
אלוהים לבדו יודע.
הגבר שלך מהשנים ההן, זה שקוראים לו שילו
חזר העירה, והמשקה התחיל לזרום שוב.
את שיכורה כבר שלושה ימים, את מספרת לי,
כשאת יודעת טוב מאוד לעזאזל
שאלכוהול הוא כמו רעל למשפחה שלנו
אמא שלך ואני לא נתנו לך דוגמה מספיק טובה?
שני אנשים שאהבו מסתובבים בבית ומכים אחד את השני,
מכים את האהבה שהרגשנו, כוס אחרי כוס ריקה
קללות ואגרופים ובגידות?
את בטח משוגעת! כל זה לא הספיק לך?
את רוצה למות? אולי זה העניין.
אולי אני חושב שאני מכיר אותך, ואני לא.
אני לא מתבדח ילדה. על מי את עובדת?
בתי, את לא מסוגלת לשתות.
בפעמים האחרונות שראיתי אותך, היית בצרות.
גבס על עצם הבריח שלך, או קיבוע לאצבע,
משקפיים כהים כדי להסתיר את עינייך היפות, החבולות.
שפתיים שגבר צריך לנשק, לא לפתוח במכות.
הו אלוהים, אלוהים, אלוהים אדירים!
את חייבת לקחת את עצמך בידיים.
את שומעת אותי? תתעוררי!
את חייבת להפסיק עם זה ולחזור לעצמך.
תהיי בן אדם, אני מבקש ממך.
או.קיי, אני *אומר* לך.
ודאי, המשפחה שלנו נועדה לבזבז,
לא לצבור בשקט. אבל שני את הכיוון, עכשיו.
את פשוט חייבת, זה הכל!!!
בתי, את לא מסוגלת לשתות.
זה יהרוג אותך.
כמו שזה הרג את אמא שלך, ואותי.
כמו שזה הרג.

One thought on “עוד קארבר

סגור לתגובות.