5 עלים

משהו שכתבתי ממזמן.
לקראת איזשהו חורף שהלך והתקרב.
חורף.
המושג הזה בלתי נתפס עכשיו.
בכל מקרה, נזכרתי בזה כי אתמול לקחתי את האחיינית שלי לספריה וראיתי שיש גרסת ילדים לספר הזה.

Five leaves left של ניק דרייק מתנגן אצלי עכשיו.
הכמיהה לשמוע אותו היא הסימן עבורי שהחורף כבר מגיע.
זה מדויק מכל לוח שנה.
או. הנרי כתב סיפור בשם The last leaf על ציירת הנוטה למות וכל מה שמשאיר אותה בחיים היא הצפייה בעלי שיח קיסוס בחצרה.
היא לא רוצה למות לפני שתראה את העלה האחרון נושר.
והעלים הולכים ומתמעטים…

“What is it, dear?” asked Sue.

“Six,” said Johnsy, in almost a whisper. “They’re falling faster now.
Three days ago there were almost a hundred.
It made my head ache to count them.
But now it’s easy.
There goes another one.
There are only five left now.”

“Five what, dear? Tell your Sudie.”

“Leaves. On the ivy vine. When the last one falls I must go, too.
I’ve known that for three days. Didn’t the doctor tell you?”