תסתכלו קצת יותר למטה.
פוסט בשם “לפני שינה”.
בתגובות אני חוטף כמה קללות בגלל הזלזול שלי בלהקה “מיי כימיקל רומנס”.
כרגיל במקרים כאלה אני מתלבט מה עושים עם זה.
אני מתעב סתימת פיות\מחיקת תגובות.
לפעמים יש איזשהו ערך מוסף גם לדברים כאלה.
אבל כאן זה נראה קצת מוגזם, לא?
לא דיון, לא ניסיון להאיר את עיני, לא הסבר למה זו להקה טובה.
תוספת עריכה 5/1/2007
מה קורה פה אנשים?
עכשיו שואלים אותי איפה לרכוש ציור של אדוארד הופר ושאתקשר?
נ.ב.
אם כבר הפרויקט בספרות השוואתית בלא זוכר כמה חלקים, מי שלא קרא, אז בבקשה לפי הסדר.
בתודה מראש.
מוטי, כנראה הגיעה השעה להשלים עם העובדה שאתה הומו אוכל בתחת.
מחזק את ידיך בשעה קשה זו, בהצלחה עם היציאה מהארון.
תיזהר מאוחובסקי 🙂
מרק, מעניין שאתה מזכיר את זה.
אחד הדברים שהכי עצבנו אותי לאחרונה היה כשקראתי שמר אוחובסקי מרשה לעצמו להוציא אנשים מהארון כנגד רצונם בשם איזו אידיאולגיה מקושקשת כמו שעשה לזמרת מסוימת מעל גבי עיתון מסוים (ולמי שפיספס, לינק לדבר הראשון שגוגל מצא לי בנושא באתר רשימות.)
למזלי אני לא צריך את אוחובסקי שיעשה לי אאוטינג, יש לי את ג’מיל וליהיא:)
אגב, אני חושב שחיי היו טובים יותר (רומנטית) אם הייתי גיי.
בסדרה “רצח מאדום לשחור” בייליס מציין כמה יתרונות לעניין.
נניח, אתה יכול להחליף בגדים עם אהובך וגברים מכירים את הגוף הגברי טוב יותר מנשים על כל המשתמע מכך.
טוב, אני קצת נסחף, אז נניח לנושא.