והקליפ לשבת הוא:Animal מאת Prick.
קווין מק’מהון כמעט ונגע בשמיים באמצע שנות ה90.
אחרי שדישדש בשוליים של סצינת המוסיקה בקליבלנד החל מסוף שנות ה70 ודרך שנות ה80, היה נדמה שמשהו טוב עומד לקרות.
אחת התחנות שלו היתה הרכב בשם Lucky Pierre שהקלידן שלה היה אחד, ילדי קליבלנד גם כן, בשם טרנט רזנור.
את הלהקה ניהל ג’ון מאלם ג’וניור (John Malm jr) שקצת אחר כך ייסד ביחד עם טרנט חברת תקליטים בשם Nothing records.
כמה שנים מאוחר יותר טרנט החתים את מק’מהון באותה nothing records תחת השם Prick ונדמה היה שהקריירה של מק’מהון עולה על הפסים הנכונים.
לPrick יצא קליפ לשיר Animel שהצליח לא רע ובזה הסתיים הסיפור.
היה גם איזשהו סיבוב הופעות בתור חימום לNIN שהופיעו באותם ימים עם דייויד בואי, אבל באמת שלא יותר מזה.
מסיבות לא ברורות (חוסר הצלחה כלכלי?) החליטה חברת האם של Nothing לשחרר את מק’מהון לחופשי.
מאז אפשר למצוא אותו מופיע במועדונים שונים בקליבלנד תחת מגוון שמות (גם Prick) ומשחרר אלבומים שניתן להשיג רק דרך האינטרנט.
ואולי הבעיה היא שבסופו של יום, Prick נתפסו כעוד להקה שמנסה מאוד חזק להיות NIN.
זה הקליפ ואם תהיה לכם הרגשת דז’ה וו מאוד חזקה, זה בטח בגלל שאין בשיר הזה שום דבר שלא ראיתם או שמעתם לפני זה אצל אבא טרנט.

בן טיפוחים אחר של טרנט רזנור שהצליח קצת יותר הוא מרילין מנסון .
בעצם, אולי לא בן טיפוחים, אבל בלי שטרנט יחתים את מנסון בNothing records ויוציא את האלבום הראשון שלו, יכול להיות שהסיפור של מרילין מנסון היה דומה לזה של קווין מק’מהון.
אני לא יכול להגיד שאני מגדולי המעריצים של מנסון או אפילו סובל אותו במיוחד.
אבל בהתחלה בהתחלה, לפני שהתדמית והפוזה הפכו לדבר העיקרי שיש לו להציע, אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותו בקליפ לשיר Lunchbox והוא בהחלט עשה עלי רושם.
אבל כאמור, עם הזמן ההערכה שלי כלפיו התחלפה בסלידה.
משהו מעניין שגיליתי עכשיו בשיר.
יש בו קטע שמישהו שר (אולי זה סימפול?) “I bring you fire” שלקוח מהשיר המאוד ידוע הזה.
שבת שלום.