“יש לי אהבה, ים של אהבה
אפילו יש לי קצת כסף
אז מאיפה זה בא , מאיפה זה בא?
מאיפה בא העצב?”

יש לי אהבה, סוג של אהבה, וכסף אף פעם אין.
על פניו הכל זורם על מי מנוחות.
ועדיין, זו ההרגשה הזו שמזדחלת אלי כל כך לאט שלא שמתי לב שמשהו לא בסדר.
מאיפה באה המלנכוליה הזאת?
אולי כי כאן כבר סתווי וקריר וזה רפלקס מותנה.
אולי מהנסיעות האינסופיות הלוך וחזור, מזה שאני שוב לא ישן בלילות.
מחשבות על התפטרות.
עכשיו ניק דרייק באמת מתנגן.
כל-כך הרבה פוטנציאל.
מעניין אם הוא היה שמח לדעת מה יקרה עם המוסיקה שלו אחרי מותו.
אני לא חושב שהוא היה מוצא בזה הרבה נחמה.
אני חושב שהוא היה מעדיף לחיות ולהיות מאושר במקום כל זה.
נדמה שלי שזה בספר “גטסבי הגדול” שאחת הדמויות אומרת “תן לי לספר לך משהו על העשירים, הם שונים ממני וממך”.
ואני אומר “תנו לי לספר לכם משהו על המוכשרים והאפלים. המיוסרים. הם שונים ממני וממכם”.
אבל מה אני מבין בכוחות שמניעים את הניק דרייקים של עולמנו.
אולי כמו טרגדיה יוונית, זה לא יכול היה לקרות אחרת.