לא מזמן יצא לי לחפש שיר מסוים של ה’קניבלים צעירים ונאים’.
לשעבר אחת הלהקות היותר אהודות עלי.
את הקליפ לשיר לא מצאתי ואולי הוא לא קיים.
אבל זה ללא ספק היה טיול נעים במשעול הזכרונות.
הקניבלים היו להקה צעירה ולא מוערכת מספיק.
רונלד גיפט, הזמר, היה בעל מראה אקזוטי מעט (ב1990 נבחר לאחד האנשים היפים בעולם) ובעל קול גבוה בסגנון דוד ד’אור ובשלב מסוים התחיל להתעניין בקריירה קולנועית יותר מאשר בזו של הלהקה שלו.
לא בהצלחה יתרה כנראה כי הפעם האחרונה שהוא נראה על האקרנים היתה ב2002 (על פי אימד”ב).
במקרה או לא, זו השנה שבה הוציא אלבום סולו.
מאז כאמור, אף אחד לא ראה אותו.
גם שני החברים האחרים לא ממש שיחזרו את ההצלחה.
השנה יצא להם תקליט אוסף.
שם ההרכב לקוח מסרט בשם “כל הקניבלים הצעירים והיפים” מ1960.
אפשר לתפוס אותו לעיתים קרובות בtcm, ערוץ הסרטים הקלאסי שפעם היה 8 על הממיר שלכם ומאז הולדת יס-דוקו, נחדק ל88, מה שכנראה חיסל את הרייטינג שלו לחלוטין.
וחבל שכך.
לפעמים זה נעים להרגע בלילה בצפיה ב’נינוצ’קה’ או סרטים של בילי וויילדר.
לא שהכל זהב, אבל בהחלט שווה להגיע אליו (כן, אני יודע מה אתם חושבים, שאני צריך עוד טלוויזיה כדי לא להפסיד כלום).
בכל מקרה, הסרט “כל הקניבלים הצעירים והנאים”, מבוסס (כך אומרים) במידת מה על חייו של צ’ט בייקר.
ממה שאני יודע על חייו, אני לא מבין איך.
אך קטונתי.
חצוצרן מוכשר אך עני, בנו של כומר קשוח המתנגד לעיסוקו, מתאהב בנערה (נטלי ווד היפהפיה) שאביה אף הוא מתנגד לקשר בינהם.
הנערה מתבגרת, מתחתנת עם האיש הלא נכון, החצוצרן הופך להצלחה אך לא שוכח את אהובתו הראשונה (סניף, סניף…)
ויש גם איזו זמרת שחורה מדהימה בשם פרל ביילי שנותנת הופעה שוברת לב.
מלמעלה למטה:
1) העטיפה המצמררת של האלבום White blues (מומלץ, כמובן:)
2) פרל ביילי (אין לי סאונד, אני מקווה שזה קטע טוב, אבל זה עם שרה ווהן, אז נראה לי מבטיח, וגם אלה פיצג’רלד שבעוונותי מעולם לא טרחתי להכיר לעומק).
3)הסיבה שלשמה התכנסנו. ‘קניבלים צעירים ונאים’ בשיר שעושה לי שמח בלב.