קורט וונוגוט פורש כמה קווים מנחים לכותבי סיפורים קצרים.
לקוח מכאן.
- תנצל את זמנו של אדם זר בצורה כזאת שהוא או היא לא ירגישו כאילו זמנם בוזבז.
- תן לקורא לפחות דמות אחת שהוא יוכל להיות בעדה.
- כל דמות צריכה לרצות משהו. אפילו אם זה רק כוס מים.
- כל משפט צריך לעשות שני דברים. לחשוף מהדמות או לקדם את העלילה.
- תתחיל קרוב לסוף ככל האפשר.
- תהיה סאדיסט. לא משנה כמה תמימים או מתוקים הגיבורים שלך – תעשה להם דברים נוראים. זה יגרום לקורא להבין ממה הם עשויים.
- תכתוב כדי לרצות אדם אחד בלבד. אם תפתח חלון כדי לעשות אהבה עם העולם כולו, במובן מסוים, הסיפור שלך יחטוף דלקת ריאות.
- תן לקוראים שלך כמה שיותר מידע, כמה שיותר מוקדם, לעזאזל עם המתח. הקוראים צריכים שתהיה להם כמה שיותר הבנה של מהלך הסיפור. את האיפה והלמה. שיוכלו להשלים את הסיפור בעצמם אם מקקים יאכלו את הדפים האחרונים.
מחברת הסיפורים הקצרים הגדולה ביותר בדורי היא פלאנרי או’קונור (1925-1964) והיא שברה כל אחד מחוקי מלבד הראשון.
סופרים גדולים נוטים לעשות דברים כאלה.
למדתי משהו היום
הכוונה לדלקת ריאות.
צ’יקי: טוב שלמדת. אישית מצאתי את החוקים למשעשעים, אבל אני חושש שפלאנרי או’קונור היא לה היחידה שמעלמת מחוקיו של וונוגוט.
למעשה, ככל שאני מפשפש בזכרון, קשה לי למצוא סופרים שמקיימים אותם.
ערס פואטי:תודה. תוקן.