ביום שני היה היום השלישי שלי בעבודה החדשה.
בשעה 06:00 כשהמתנתי לאוטובוס לעבודה, עבר אוטובוס אחר, לתל-אביב.
עליתי עליו.
הסתובבתי קצת, קניתי ספר אחד, אכלתי ארוחה נחמדה וחזרתי צפונה.
בעצם עשיתי עוד דבר אחד.
בפינת דיזינגוף וקינג ג’ורג’ ניגן צ’לן שדמה דימיון מפתיע לפאבלו קאזאלס.
אולי זה באמת היה הוא.
נערה יפה עברה לידו ורכנה כדי לתת לו כמה שקלים.
אני המשכתי ללכת ואחרי מספר שניות שיניתי את דעתי, חזרתי והנחתי מספר מטבעות גם-כן.
היום שוב לא הלכתי לעבודה חדשה.
אני אלך מחר.
אבל אין לי שמץ של מושג מה אני הולך לספר להם.
שאני שונא את העבודה אבל אני חייב אותה כי כבר כמעט ואין לי כסף?
שלפעמים אני חושב אם יש אדם אחד בעולם שאוהב את החיים שלו ומגיע למסקנה שדי בטוח שאין הרבה כאלה?
אולי אני פשוט אספר את האמת.
שיש לי יצר הרס עצמי שלרוב הוא רדום, אבל כשהוא מתעורר..

I hate myself
Doesn’t everybody hate themselves
I scare myself
Then I tell myself it’s all in my mind
So I let the poison go
’cause I always know

-The Black Crows-