“”…יצירות אמנות הן תמיד תוצר של היות-בסכנה, של הליכה-עד הסוף למעמקי החוויה,
עד המקום שאיש אינו יכול ללכת הלאה משם.
ככל שתרחיק לכת, כן תיעשה החוויה עצמית יותר,
אישית יותר, יחידית יותר,
ויצירת האומנות-היא בסופו של דבר הביטוי ההכרחי,
הבלתי ניתן לביטוי, של יחידיות זו…”
ריינר מריה רילקה – “מכתבים על סזאן”
וכמה זה נכון לכל שיר או ספר או תמונה שנגעו בי בחיי
כמו התמונה הזו של צ’רלס ק. אבס שגורמת לי להרגיש פחד וכמיהה למשהו שאני לא מסוגל להגות בקול.
קוראים אותך ואתה מעניין ומרגש.
שתדע.
תודה לך על התגובה.
לפעמים דברים קטנים כאלה יכולים לשנות את מצב הרוח שלי בצורה דרסטית:)
אני שמחה 🙂
ואני שמחה שאתה ממשיך לכתוב 🙂