סולוויג דומרטן, הלוא היא מריון, לוליינית הקרקס העצובה מהסרט “מלאכים בשמי ברלין” (שבמקרה השנה מציין 20 שנה ליציאתו לאקרנים) נפטרה.
זה קרה לפני שלושה חודשים.
קצת עצוב לי בגלל זה.
ראיתי וניתחתי כל פריים בסרט הזה פעמים רבות, בימים שעוד התעניינתי בקולנוע ורציתי להיות המלאך שמלווה ומתאהב בה כל כך שהוא מוותר על חיי הנצח עבורה.
בכלל רציתי לראות את הסרט בגלל ניק קייב, מהיוצרים הנערצים עלי בנעורי (ובמידה רבה עדיין) שידעתי שלוקח חלק בסרט, אבל אז היתה מריון, וברונו גאנץ והבימוי של וים ונדרס שלאחריו ראיתי כל סרט שלו שרק יכולתי (עד סיפורי ליסבון. לא כולל. אחר כך איבדתי עניין)
וזהו.