בריאן פושהאם שיחרר השנה(?) וידאו קליפ מבריק שהביע את אי שביעות רצונו
מכל מיני להקות מטאל שמנגנות “לפי מספרים”.
בתחילת הוידאו הוא צופה בטלוויזיה באיזו להקה שעל פי מראה קשה לסווג אותה. ברקע מתנגן לו שיר מטאל רצחני וגיטרה אקוסטית מופיעה על המסך בידי אחד מחברי הלהקה, היכן שלרוב צפויה להופיעה גיטרת רוק וזה בא כדי להראות את הניגוד בין הדימוי של להקות מטאל בימינו, מיוחצנות, לבושות היטב, שופעות כסף ונטולות זיעה לחלוטין, לבין מה שהן מתימרות לעשות ולייצג.
הסצנה הזו מהקליפ עברה לי בראש כשראיתי באתר של מטאליקה את התמונה הבאה שלקוחה מאיזשהו קונצרט שקיימו לאחרונה למען איזשהו בית ספר שבוודאי קרה בו משהו נורא.
הדבר היחיד שקלטתי זה שאת הקונצרט ארגנו פגי יאנג ובעלה ניל, והתארח בו גם איזשהו בחורצ’יק עם ביצי אש גדולים, בשם ג’רי לי לואיס.
ההופעה של הלהקה זמינה להרודה, למישמעוניין וכפי שמצהיר הבאנר באתר הרשמי שלהם.
כמובן שהוא לא מצהיר שההורדה היא תמורת תשלום סמלי.
אני מקווה מאוד שהתשלום הולך למטרה טובה ולא עוד איזו דרך לגזור קופון על חשבון המעריצים.
האל עדי שאני מהמעריצים המסורים של מטאליקה, בצורה שחורגת בהרבה מעבר להיגיון וכנראה מעבר למה שמגיע להם.
אבל לפעמים, בקטעים כאלה (של ההורדה בתשלום של הופעה חיה למשל), זה כל כך קשה להשאר חייל נאמן.
בכל אופן, הנה התמונה שהזכירה לי את Metal by numbers

ואם כבר, אז למה לא להזכר בקליפ