בכלל נכנסתי לקנות מיתרים לבס.
קניתי זמן קצר לפני כן סט מיתרים של D’adario שהיו בקוטר קל ממה שאני משתמש בו לרוב ובכלל נתנו לי צליל שלא אהבתי (לא אהבתי? סבלתי!)
מיתרים לבס עולים 100 שקל לסוג הכי פשוט, אז מן הסתם אני לא מחליף כל יומיים, אבל כאן זה היה מקרה חירום.
אני מניח שביחס למחיר שנגני קונטרה בס או אפילו נגני ויולה משלמים, אני צריך להודות על מזלי הטוב שלא עשני ויוליסט.
ושם היא היתה.
גיטרת חצי נפח של איבנז.
גיטרות נפח הן תשוקה ישנה שלי.
ביקשתי לנגן עליה.
התיישבתי והתחברתי למגבר.
השיר הראשון שניגנתי היה back in black שלמדתי לנגן לא מזמן.
לא בדיוק מה שיוצרי הגיטרה התכוונו אליו, מן הסתם.
אחר כך ניגנתי כמה משפטי בלוז קצרים ואילתרתי על סולמות.
בחנות היו עוד שני נגנים שבחנו גיטרות, אבל קצת אחרי שהתחלתי לנגן השתרר שקט מכיוונם.
זה הביך אותי מעט, אבל התעלמתי.
המיתרים הרגישו מוזר בקצות האצבעות ומאוחר יותר גיליתי למה (בהמשך).
כלי זמר ידועים בכך שמדי פעם יש שם צניחות מחיר פראיות, בעיקר בתקופות של ספירות מלאי וכנראה שזה אחד המקרים האלה.
עלתה כמה שעלתה, עדיין לא יכולתי להרשות לעצמי.
עברו כמה ימים שבהם התלבטתי עם עצמי אם אני באמת צריך את זה ואיך אני משיג כסף ועל מה אני צריך לוותר בשביל זה.
אחרי כמה ימים של לשכב ער על משכבי בלילות והרהורים בלתי נגמרים, כהרגלי בקודש החלטתי שלעזאזל עם ההיגיון ושדחיית סיפוקים זה דבר רע.
אז הלכתי לפקידה בבנק וביקשתי להגדיל את המסגרת.
היא ניסתה לשכנע אותי לקחת איזשהי הלוואה והסברתי לה שאני כבר מחזיר הלוואה ואני מחכה בקוצר רוח ליום שבו היא תסתיים כדי שאני לא אצטרך לראות חלק משמעותי מהמשכורת שלי נעלם כלא היה.
היא שלפה מספרים וחישבה והסבירה לי על אחוזים וריבית פריים וכל מיני מושגים שאני לא טוב בהם.
היא דיברה ודיברה ואני חשבתי לעצמי שאסור להתפתות והחוקים בבנק הם כמו בקזינו.
הבית תמיד מרוויח.
משכתי כסף ונסעתי לקנות את הגיטרה החדשה שלי.
לנגן עליה זה כמו חלום.
לרוב גיטרות חצי נפח משמשות לג’אז בלבד.
המיתרים שמגיעים עליה הם ממסוג flatwound.
ביצור מיתרים לגיטרה\בס יש שלושה סוגים עיקריים.
מה שתמצאו על רובם המוחלט של הגיטרות והבסים נקרא roundwound.
ישנו חוט פלדה כבסיס ועליו כורכים את הסליל.
זה נראה ככה

על הגיטרה הזו כאמור, יש מיתרי flatwound

יתרון אחד של המיתרים האלה הוא בגיטרות בס חסרות חישורים (fretless) מכיוון שהמבנה השטוח שלהם מונע שחיקה של צוואר הבס.
הם מאוד פופולרים אצל נגני ג’אז (גיטריסטים ובסיסטים כאחד) מכיוון שהם נותנים צלילי שהוא מאוד רך ומאוד חם ועמוק.
אישית אני לא מאוד אוהב את המיתרים האלה ובהזדמנות הראשונה אני אחליף לroundwound שאני מורגל בהם קצת יותר.
סיבה אחת היא שאני רוצה צליל שהוא קצת פחות ג’אזי וקצת יותר רוק’נ’רול באופיו.
עוד צעד קטן בדרך למטרה.
ככה הגיטרה נראית, כולל הצבע החום שמזכיר צבע כינור.