היא אחת האנשים האחרונים שציפיתי שיחזור לחיי, גם אם רק דרך דואר אלקטרוני.
היא שאלה מה נשמע ומה אני עושה, והאם אני עדיין באותו מספר כי היא לא משיגה אותי.
סיפרה שהתחתנה (כאילו אני לא זוכר שהוא היה החותם הסופי שלי ושלה שאחריו היה ברור שזהו. נגמר).
עניתי שכן, ושאני לא כל כך במצב רוח לענות בזמן האחרון, ושאני עובד ושיש מישהי וכבר הרבה זמן.
לא בדיוק נכון ולא בדיוק שקר.
תשובות אפורות כאלה.
המומחיות שלי.
בעיקר הייתי מנומס. מנסה לא להסגיר כלום מעבר למינימום ההכרחי.
פעם, לפני כ3 שנים שנדמות כבר ל20,, אהבתי אותה.
לקח לי קצת זמן, אבל לאט לאט היא הפכה להיות בעיני הכי יפה בעולם.
הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב.
ובדיוק כשהיא לא יכלה להיות יפה יותר בעיני, היא פגשה אותו.
ועכשיו? אני בקושי זוכר איך היא נראית.
כל כך הרבה זמן שלא חשבתי עליה.
כבר מזמן שלא איכפת לי.
מדי פעם היא היתה מבליחה בזכרון.
במיוחד כשאני מגיע לאזור שבו היא גרה.
הנה הספסל בבן יהודה שישבנו עליו ועישנו סיגריה לפני שהלכנו ביחד למסעדה.
אני עוד זוכר מה הזמנתי.
וכאן גרים החברים שלה שהלכנו אליהם פעם, והשתכרנו אצלם נורא ואני חיבקתי אותה וקלטתי את המבטים ששולחים החברים שלא ממש ידעו אם אנחנו רק ידידים או אוהבים, כמו שגם אנחנו לא ידענו.
והנה הרחוב הצדדי שלה.
בפעם הראשונה שבאתי אליה היה גשם שוטף ועד שמצאתי את הדירה שלה הייתי ספוג מים עד לשד עצמותי.
כמעט ולא דיברנו.
היא הפשיטה אותי ושכבנו בפעם הראשונה וגמרתי מהר מדי.
ביומיים שלאחר מכן זה כבר היה טוב הרבה יותר.
והיתה אהבה. והיתה פרידה שלא היתה פרידה (כמו הקשר הנוכחי, אני מניח) והיו דרמות.
בפעם ההאחרונה שראיתי אותה שכבנו ובבוקר היא נסעה.
ואז היא פגשה אותו וזה כנראה היה בסדר כי לא באמת היינו ביחד.
רק שניים שאוהבים ושוכבים וזה לא מספיק לפעמים.
הוא הציע לה מה שאני לא יכולתי.
הבטחה לעתיד.
ואיכשהו עברה שנה ושנתיים ושלוש ולאט לאט יצא לנו לדבר פחות ופחות ואיכשהו היא נשכחה ונשכחה גם העובדה שבעצם אף פעם לא נפרדנו כראוי, רק נשיקת פרידה ליד הדלת באותה דירה קטנה, ועכשיו אנחנו רחוקים מדי בשביל לדבר על מה שהיה ביננו, ולה זה בטח כבר לא איכפת כי היא מצאה את האושר שלה ואני כבר מזמן לא חשבתי עליה והרגשתי את הלב שלי מתכווץ מכאב, ועכשיו אני כאן, כותב וחושב על מה היה קורה אם לא הייתי עושה כל כך הרבה טעויות, לא הייתי מפחד כל כך לאהוב בהתחלה וכשאהבתי, אם הייתי יודע איך להראות את זה.
צמרמורות אתה עושה לי. אני אוהבת את המקום הזה שלך פה.
אגב, אין לך רסס בכוונה? (שמת לב שאני יודעת מה זה??)
1. תודה. כנראה שאנחנו עושים צמרמורת בתורות 🙂
2. לא. לא בכוונה. היות וכאן אני רק אורח ולא בעל בית, אני לא מסתכל יותר מדי על מה שמסביב.
נסי את זה.
תודה. נדודי שינה?
אני לא יודע.
לא מצליח להזכר למה הייתי ער בשעה כזאת.