אתמול העליתי שיר של ג’ון פרושיאנטה בביצוע של שני קידר.
היום יתארח כאן פרושיאנטה שבעצמו עושה גרסת כיסוי.
פרושיאנטה התחיל כנער שעזב הכל כדי לנסוע בעקבות הלהקה שהוא מעריץ, הפפרז, והפך לגיטריסט של ההרכב לאחר מותו של הלל סלובק ובדיוק כמו הלל, התמכר לסמים ועזב את הלהקה לאלמוניות.
כשחזר כבר היה אדם אחר.
אדם שעשה סיבוב ארוך באזור האפור שבין החיים והמוות ושרד כדי לספר על זה.
למרות שמהאזנה למוסיקה שלו, למילים, בהחלט יש הרגשה שג’ון מסתכל על השפיות מהצד הלא נכון שלה.
יש משהו מצמרר בדרך המיואשת שבה הוא עושה את “לאקי” של רדיוהד.