“אני צריכה שתתמוך בי בזה, אני צריכה את זה”.
כמו בכל הפעמים האחרות.
חייבת לשמוע שאת צודקת ואת עושה את הדבר הנכון.
משקיעה אלפי שקלים שאין לך במשהו שאת לא צריכה.
בלרדוף אחרי החלום הנוכחי.
רק לפני שלושה חודשים היית בטוחה שאת רוצה להיות משהו אחר וכבר שכחת מזה.
את אומרת שאת צריכה את הדברים האלה בשביל הנשמה.
את המסעדות סושי שלך, ואת הקניות, הנעליים, הבגדים, החופש מהעבודה.
ואחר כך את רצה לאנשים, לסבתא, לאבא ואמא שאת אוהבת כל כך להאשים בכל הבעיות שלך, שיתנו לך כסף.
לא שזה יעזור להם לקבל ממך קצת הערכה לשם שינוי במקום מנות הבוז הרגילות.
חס וחלילה שמישהו יגיד לך פעם שאת טועה.
שאולי מנצלים אותך.
ניסיתי להגיד את זה, בעדינות, ואת הסתכלת עלי על סף דמעות, אלה שבאות לך בקלות רבה כל כך,אומרת שאת צריכה שאני אתמוך בך.
חשבתי על הפעם ההיא שדיברנו בטלפון, ואמרתי משהו שלא אהבת, התפרצת עלי ואמרת ש”כן, אני ילדה בגוף של אישה, ואם לא הבנת את זה אולי לא כדאי שנהיה ביחד” וניתקת.