אני כל כך אוהב את המילים האלה של ג’ון קייל.
“לא מנצחים ולא מפסידים.
אין הרבה בחירה,
בין מה שנכון למה שלא.
אין מה להפסיד ואין מה להרוויח,
ועדיין, הדברים הם לא אותו הדבר,
ביני לבינך.”
בסופו של דבר אנחנו נפגשים.
ערב יום שישי.
את באה לפינת העולם הקטנה שלי, בעיירה המנומנמת שעל הר.
אני שונא את עצמי כי נכנעתי שוב.
חשבתי שכבר נגמר, אבל אני שוב נשאב למלכודת שלך, אחרי כל החודשים האלה.
ועכשיו יתחילו משחקי השליטה.
הציפיה שאני תמיד אהיה כאן כשאת רוצה אותי.
ואת כמעט אף פעם לא שם כשאני צריך אותך.
גורמת לי להרגיש כל כך ריק.
אף פעם לא רציתי ממך כלום.
את נותנת מעט ואחרי זה מאשימה שאני לוקח ממך כל כך הרבה.