הפעם הראשונה שהכרתי את פרנדדו פסואה ואת השיר המסוים הזה היה דרך נו”ן ששלחה לי אותו בדואר אלקטרוני ועל כך (ודברים רבים אחרים) אני חייב לה הכרת תודה.
הוא כתב לא מעט ולא הכל זהב, בלשון המעטה.
אבל כשהוא טוב הדרך שבה הוא כותב היא בדיוק הסיבה שאני קורא שירה.
איכשהו יש לי הרגשה שאני והוא היינו יכולים להיות חברים טובים.

מה אנחנו? ספינות העוברות זו על-פני זו בלילה,
כל אחת חיי הקוים של האשקפים המוארים
וכל אחת יודעת על זולתה רק שיש חיים בתוכה ותו לא.
ספינות המתרחקות זו מזו, מנקודות באור בעלטה,
כל אחת הססנית, קטנה מכל צד של השחור
כל היתר הוא הלילה הדומם והקר העולה מן הים.

והחלק המוסיקלי של הפוסט:שיר אחד, שתי גרסאות.
ShipBuilding של אלוויס קוסטלו.
למעשה, השיר נכתב על ידי כותב שירים בשם קלייב לאנגר עבור רוברט וויאט.
אבל וויאט לא אהב את מילות השיר.
קצת אחר כך פגש לאנגר את אלוויס קוסטלו והשמיע לו את הלחן וקוסטלו כתב מילים חדשות.
בסופו של דבר, וויאט הקליט את השיר ופרק זמן קצר לאחר מכן גם קוסטלו הקליט גרסא משלו בהשתתפות צ’ט בייקר, נגן החצוצרה המיתולוגי, בעל סיפור החיים הטראגי כל-כך.
הרקע לשיר היה מלחמת פוקלנד בין ארגנטינה לאנגליה.
ערים כמו ליברפול שבאנגליה ובלפסט חוו פריחה כלכלית בזכות תעשיית הספנות שלהן, אבל באותו זמן, אלו הערים (כמו גם ערים אחרות) ששלחו את בניהם למות על סיפונן של אותן הספינות.
וכן, יש בסיפור הזה משהו שמזכיר את “כולם היו בניי” של ארתור מילר שמספר על בעל בית חרשות למטוסים שממשיך לייצר מטוסי קרב בעלי פגם עבור ארה”ב ומאבד את בנו הטייס שהיה אולי באחד המטוסים האלה.
לא משנה.
הגרסא השניה כאן היא לא של רוברט וייאט אלא של סוויד עם ביצוע נפלא.
למעשה, זה הביצוע שרציתי לשים, אבל בסופו של דבר, בגלל צ’ט בייקר החלטתי שעדיף להביא את שתי הגרסאות.
אלוויס
[audio:http://minorcrisis.net/files/1%5B4%5D.mp3]

סוויד
[audio:http://minorcrisis.net/files/2%5B21%5D.mp3]