בעקבות הפוסט “ימי הרדיו” של הספרנית, גיליתי את השיר הזה, Songs out of clay של אחד, אל סטיוארט, שנדמה לי ולא היה לי עדיין העונג להכיר.
“הו, אני יודעת שאת אמן”, היא אמרה.
“בגלל שאתה עושה את השירים שלך מחימר. נושא את העפר על ידייך ועל פניך ואתה לעולם לא מאבק אותו מעליהם לגמרי.
ניסית לפסל את האמת המושלמת כשכלי הנגינה נשבר בידך”.
ההמשך כאן.
ועכשיו אני מכיר בזכותך :] אהבתי מאד את המילים – את השיר עצמו אשמע ברגע שיסיים לרדת..
יש בשיר הזה משהו מעט “קט סטיבנסי”.
בלי הקטע של לחשוב ש”עוד-מעט-הוא-יהפוך-לפונדמליסט-איסלאמי-וכל-אחד-
שמקשיב-לשיר-שלו-תורם-בעקיפין-למימון-הטרור”.