אולי בפסח.
אמור להיות לי שבוע חופש ואז אני אוכל לכתוב ת’מלאן ת’לפים פוסטים שיושבים לי בהארד דיסק של המוח.
כידוע (או שלא?)אני כרגע מועסק על ידי חברת הממתקים עלית (קבלו טיפ לוהט, מסטיק “עלמה” עושה קאמבק חד-פעמי לרגל יום העצמאות).
לעבודה בעלית יש יתרונות.
לא צריך ללכת רחוק אם מתחשק לי משהו מתוק והאל עדי שמעט הדברים הטעימים כמו שוקולד מריר שזה עתה יצא מהמכונה או “פסק זמן” טרי.
בהתחלה די חגגתי, אבל אחותי יידעה אותי שמצד אבא במשפחה יש נטיה לסוכרת.
“הם כולם מזריקים” בלשונה של אחותי.
הכוונה היא כמובן לאינסולין, אבל איכשהו לא היה מאוד מפתיע אותי אם הם היו מזריקים דברים אחרים.
מסתבר שמלבד חיבה לאלכוהול\הימורים\פיוז קצר\תוחלת חיים עד גיל 50+\נבערות\אנלפבתיות, יש גם כמה תכונות שליליות בצד הזה של המשפחה.
אגב, מכל רשימת התכונות שציינתי, לא ירשתי כלום (אני חושב) מלבד אולי הפיוז הקצר, וגם על זה אני חושב שאני משתלט לא רע.
כנראה יצאתי דומה יותר לצד של אמא (אובססיה לאוכל ואובססיביות כללית).
אבל אני מקשקש.
טוב, השיר לשבת.
bad brains שאוטוטו מביאים אלבום חדש.
Rise היה השיר הראשון שלהם שהכרתי, ורצה הגורל ודווקא כאן הרכב הרגאיי\הארד קור פאנק שכל חבריו הם ראסטאפריים אדוקים, הקליטו ללא הזמר המקורי H.R ואחיו ארני.
את H.R החליף זמר רגאיי תואם מראה בשם Joseph Israel ואת ארני החליף המתופף של הcro-mags(!).
פינת הטריוויה האיזוטורית: באלבום מוקדם של הבד בריינז H.R הופיע בקרדיטים בשם Joseph i, מה שתרם לבלבול בקשר לאלבום הזה.
בכל מקרה, Rise הוא יופי של אלבום, למרות שנכשל במכירות.
קצת שונה ממה שאוהבי הבריינז רגילים אליו, עד כמה שאפשר להשתמש במילה “רגילים” כשמדובר בלהקה שבאלבומים שלה אפשר למצוא שירי הארד-קור פאנק מהירים וזועמים שוכנים לצד שירי רגאיי בשבחי ג’ה.