הסיבה שאני אוהב את השיר הזה היא הלחן (או העיבוד, אם לדייק).
השיחה הזו בין הבס לגיטרה.
יש בקצב האיטי של השיר יש משהו קצת נוגה וקצת מהפנט.
והמילים…
“אני אפרוש זרועותי, אעמיד פנים שאני חופשי לנדוד.
אני אפלס דרכי דרך עוד יום בגיהנום”.
השיר הזה מדבר על להיות בודד גם כשאתה לא לבד.
אולי גם על כעס ועל להרגיש לכוד.
אני לא יודע.
ככל הקשור לפרל ג’אם, בעיני המילים שלהם תמיד אניגמטיות משהו.
זה לא בהכרח רע.
ככה כל אחד יכול למצוא לעצמו משהו לאהוב בכל שיר.
לעצום עיניים ולחשוב שזה אולי מדבר על מישהו כמוהו.
ובינתיים גיליתי שקיים ביצוע משותף בין אדי וודר לבין בן הארפר החביב עלי מאוד ומסתבר שהם שיתפו פעולה מספר פעמים (גם עם כל להקה).
אחלה ביצוע (רק כמה אדי מדבר עד שהוא מתחיל לשיר:)
והרי זהו קסמה של המוזיקה (שהוידאו די הרס במחי קרן אור), שכל אחד יכול לפרש את השיר כרצונו – למעט בשירים סיפוריים (שגם שם יכולים להיות אנשים כמוני שמסלפים את מילותיהם ויכולים לחיות זמן רב כשהם מבינים את השיר אחרת לגמרי [ע”ע אני ו-Alive של פרל ג’אם – אבל זה סיפור לפעם אחרת..]).
אני זוכר שבזמנים שעוד חיפשתי והקשבתי וצפיתי בראיונות עם קווין, ראיתי קטע עם פרדי שהוא מספר על הבעייתיות הזו בוידאו-קליפים ואיך הם משתדלים לשמור על וידאו אבסטרקטי או עמום מספיק כדי לא לקלקל לצופים את המשמעות שהם ייחסו לשיר. אני גם זוכר בתור נער גל של קליפים-סיפוריים (ע”ע אירוסמית’ ואלישיה מה-שמה [לא שאני מודה שהקשבתי לשירים שלהם..]), אבל כמו שהשיר אומר – Video Killed the Radio Star ואנחנו כבר לא נהנים (כמעט) מאותו קסם שמפעיל את הדמיון.
לרגע חשבתי שזה Oceans. הקליפ דומה באווירה שלו, בכל אופן.
ג’אמיל, אני כבר מזמן לא צופה בקליפים, חלקית בגלל הסיבות שהזכרת.
אני משתעשע עם איזשהו תוסף לבלוג שיאפשר לי לנגן שירים כרצוני מבלי להזדקק לחסדי יוטיוב (רק שאני טיפש מכדי לגרום לו לעבוד. אבל עדיין לא הרמתי ידיים).
מארץ’, כן, גם אני די חשבתי על Oceans.
לדעתי זה בכלל משהו שאיזה מעריץ עשה ולא קליפ רשמי (היות והחל מהאלבום הראשון והרבה אחריו הם שפוט לא הוציאו קליפים).