שתי מילים.
raw power.
שתי מילים, שמו של האלבום, שמגדירות במדויק את האלבום הזה שאין בו שניה של חסד לאוזניי המאזין.
הסטוג’ס תוקפים בכל החזיתות.
מרגע שהאלבום מתחיל להתנגן, מהשניה הראשונה, הגיטרה של ג’יימס וויליאמסון מתנפלת עליך עם הדיסטורשן הכי מלוכלך שאפשר, עם נגינת הסולואים מהמחורעות בהיסטוריה.
האחים רון וסקוט אשטון על הבס והתופים, יוצרים חטיבת קצב נטולת רחמים, פראית, שמרסקת אותך, מדביקה אותך לקיר ואז משליכה אותך מותש על הרצפה.
ואיגי פופ.
אחד הילדים הרעים האורגינלים של הרוק’נ’רול, אחד שבעגה האמריקאית מכונה זבל לבן, שגדל בשכונת קרוואנים.
שהמילה “גבולות” לא הופיעה במילון שלו.
לא בחיים, לא כשלקח סמים, לא בזיונים, ובטח שלא על הבמה, שם הוא נולד ומת מחדש בכל הופעה.
מושפע מ”מחתרת הקטיפה” (ג’ון קייל מ”מהמחתרת” גם הפיק את האלבום הבכורה של ההרכב, ועל החלק של לו ריד בעתידו של איגי אפשר לכתוב כמה וכמה פוסטים) והפרסונה הבימתית של ג’ים מוריסון, הצליח איגי להפוך לפרפומר שעליו נאמר שאין להקת פאנק שלא לקחה ממנו משהו, אם ביודעין ואם שלא.
והוא אפילו לא ידע שהוא כזה.
כשהלהקה נכנסה לאולפן ההקלטות, היחסים בין חברי ההרכב היו רעועים.
וויליאמסון ואיגי מול האחים אשטון.
רון כבר עזב את הלהקה וחזר זמן קצר לפני תחילת ההקלטות, אבל הוזז מתפקידו כנגן גיטרה לעמדת הבסיסט.
הסטוג’ס, שלאחר האלבום הראשון הפכו להיות “איגי והסטוג’ס”, התפרקו אחרי האלבום הזה, בגלל הדברים שהזכרתי ובגלל הכשלון שלהם לפרוץ את גבולות העולם הצר שבו הם פעלו, לצד הרכבים פראיים לא פחות כמו הMC5, ואחרי 6 שנים ושלושה אלבומים שמעט אנשים ידעו להעריך את הבשורה הטמונה בהם בזמן אמת, החליטו לפרק את החבילה.
Raw power, זו המצבה של הלהקה, ואיזו מצבה מפוארת.
על העטיפה איגי נשען על עמוד מיקרופון, פלג גוף עליון חשוף עם מבט מרוחק בעיניים, כאילו השקט שלפני פרוץ הטירוף.
הכיתוב על האלבום בסגנון סרטי אימה של שנות החמישים.
תמונה פנימית של ארבעת החברים בלהקה, כולם עם לסתות מהודקות, ללא רמז לרגש כלשהו, מלבד אולי זעם, מבט מאיים בעיניים.
הם לא מנסים להראות מפחידים. הם פשוט כאלה.
שמות השירים מעוררים את אותו סוג פחד.
“לחפש ולהשמיד” התוקפני,

“תני לי סכנה” (מהאהובים עלי),

penetration שטעון מיניות פרוורטית, עם הספק שירה, ספק לחישה והלחן המכשף,

הבלוז הזועם ב”אני צריך מישהי”,

הלהקה, אם שכחתי להזכיר, התאחדה ב2003 (נדמה לי) בהרכב מעט חסר ויצאה לסיבוב הופעות ארוך ומאוד מצליח שעדיין נמשך.