מקבץ קיטורים לשבת.
קיטור ראשון.
אין לי מה לקרוא.
יש לי הרבה ספרים שרכשתי ומאז מונחים על המדף.
בניגוד לטעם שלי בקולנוע וטלוויזיה שכולו אומר אסקפיזם ושטחיות, כשזה מגיע לספרים אני לרוב הולך על דברים רציניים למדי.
בין אם בספרות, בין אם ספרים עיונים כמו “אסכולת פרנפורט וההיסטוריה של הפסימיזם” או “איגרות” של שפינוזה.
ואז קורה, כמו היום, שאני נורא רוצה לקרוא משהו, אבל המוח שלי לא מסוגל להתמודד עם המשקל של ספרים כאלה.
אני מוצא עצמי קורא ומגיע לעמוד ה30 בלי לזכור על מה קראתי בכלל.
מה שבא לי כרגע זה משה בסגנון “נערי הפלא” של מייקל שיבון.
זורם, כיפי, אבל לא מעליב את האינטליגנציה.
[עדכון בשידור חי: “נערי הפלא” הזכיר לי, אפרופו פרופסור לספרות, שאי שם בבית יש לי את הספר “ מלאך כחול“. בעיותי בחיים הסתיימו. לפחות בשעות הקרובות. למרות שהספר יצא בהוצאת כנרת, וזה לא סימן מעודד].
קיטור שני.
כרטיס הקול במחשב שלי חדל מלצייץ.
אני לא שומע מוסיקה במחשב בכל אופן.
לא יותר מדי, אבל זה קצת מציק.
ולסיום.
שיר של Faith no more ביחד עם Boo-Yaa Tribe ונקרא Another body murderd.
השיר הופיע בפסקול של סרט בשם Judgement night.
סיפור די רגיל על כמה חברה בורגניים שנקלעים לשכונה לא טובה וחוזים בפשע מתבצע.
תסריט די סטנדרטי ובכל זאת, סרט לגמרי לא רע בגלל כמה גורמים.
הראשון הוא צילום נהדר.
השני הוא קאסט של שחקנים איכותיים, חלקם לא מאוד מוכר דאז שהורכב מאמיליו אסטבז (“מועדון ארוחת הבוקר”, אקדוחנים צעירים”), קובה גודינג ג’וניור “הכי טוב שיש”, “רדיו”), ג’רמי פיבן (ארי גולד ב”הפמליה”, “קופידון”), סטיבן דורף (“בלייד”, קליפים של ארוסמית’), ודניס לירי בתור האיש הרע (מאוד).
הדבר השלישי היה הפסקול.
שנות ה90 בכללי היו שנים מאוד טובות לפסקולים.
כבר כתבתי כאן על הפסקול של ‘כביש אבוד’.
היו גם הפסקולים של סדרת “העורב” שכללו מצד אחד להקות כמו Pantera ומצד שני הרכבי אינדי זניחים כמו better than ezra או הרכבים כמו הרולינס בנד.
הרעיון של פסקול “ליל הדין” היה לקחת הרכבי מטאל ורוק אלטרנטיבי ולערבב בביצועים משותפים.
יש שילובים טבעיים כמו Onyx עם Biohazard, יש שילובים פחות טבעיים כמו סוניק יות’ וסייפרס היל או פרל ג’אם (גם עם סייפרס היל).
זה הצליח.
פיית’ נו מור הקליטו שיר עם שבט הבו-יא.
שבט הבו-יא כשמו כן הוא. שבט.
שישה אחים, תושבי לוס אנג’לס, בנים של כומר.
והם לא שמנים.
הם מסמואה.
שנאמר (סמואל ג’קסון ‘בספרות זולה’):
brother fat. He’s got a weight
problem. What’s the nigger gonna
do, he’s Samoan.
הבלוג של הגרדיאן דירג את 20 הספרים הכי גיקים בספרות האנגלית (רובם אני חושב גם תורגמו לעברית) בכל מקרה אני לא יודע אם יש חנויות ספרים שפתוחות היום אבל לפעם הבאה שתהיה
צריך איזה משהו לקרוא:
http://blogs.guardian.co.uk/technology/archives/2005/11/09/top_20_geek_novels_the_results.html
רשימה כלבבי.
על 12 ספרים מהרשימה אני יכול להגיד לך (כמעט) בוודאות שתורגמו.
אני גם יכול להגיד שקראתי את רוב הספרים ברשימה:)
ורק הספר של מייקל שיבון לא קיבל קישור! אני מוחה!
דווקא רציתי, אבל לא היה אותו באתר שגלשתי בו ולתור אחר אתר+ביקורת קצרה נראה לי מעייף מעט.
http://www.youtube.com/watch?v=hU4JtdDuhFQ
היי, תודה!