הבעיה של ריצ’רד מ. סטולמן (RMS)היא הפנאטיות שלו.
לאיש יש מוח מבריק שנדמה שכל כולו דוחף אג’נדה אחת והיא תוכנה חופשית.
כמובן שמדי פעם הוא עסוק בדברים חשובים לא פחות כמו לחפש בת-זוג, אבל לרוב, מה שתקבלו ממנו זו הרצאה על למה תוכנה צריכה להיות חופשית ולא משנה מה היתה השאלה.
גם אם מדובר במראית עין בלבד, עושה רושם שRMS לא מאמין בלהתגמש, ובטח שלא בלהתכופף כשזה מגיע לאמונות שלו.
כמובן שיש שיגידו שאותן תכונות בדיוק הן אלו שאחראיות למיצובו כאיש מספר אחד של תנועת התוכנה החופשית,
על אף הלעג והמחלוקת סביבו וסביב הרישיון הציבורי הכללי, האיש ממשיך להלחם על החופש של כולנו ולא מראה סימני שבירה, גם כשמסביב יש עוד ניסיונות לחוקקעוד חוקים ולפתח עוד טכנולוגיות שמגבילות את החירות שלנו כצרכנים.
ריצ’רד סטולמן כל-כך מעצבן אנשים שיש כאלה שהחליטו ליצור אתר שלם, לגיטימי במבט ראשון, שכביכול מייצג את RMS ואת הגרסא העתידית (העתיד המאוד רחוק בהתחשב בזה שגרסא שלוש לא שוחררה עדיין), לרישיון הציבורי הכללי (GPLv4), אבל אחרי שוטטות קצרה די ברור מה עומד מאחוריו.
לזכות מפעילי האתר יאמר שהם מציינים שמדובר באתר פארודי.
ראיתי אתרים כאלה שאפילו את החסד הקטן הזה לא מעניקים למושא הלעג שלהם.
אני לא יכול להגיד שהאתר מאוד מצחיק, הוא בעיקר מכוון נמוך, כולל ציטוטים שלא היו ולא נבראו (לינוס טורוואלדס:”שמי הוא לינוס ואני האלוהים שלכם”) למרות שיש בו את הרגעים שלו כמו ההצהרה שגרסא 4 של הרישיון תשים, סוף סוף, קץ למלחמת הקודש הידועה גם כ”מלחמת העורכים”.
על מה מדובר? בקרב קהילת הגיקים, וככל הנראה ביחס ישיר לעובדה שרוב(נו)ם לא ממש מזיינים, יש נטיה להפנות הרבה מרץ לוויכוחים חסרי תועלת שנמשכים עשרות רבות בשנים.
בעצם, עכשיו שאני חושב על זה, אולי הגיקים מעדיפים את הוויכוחים על פני סקס.
אחרי הכל, זיונים, ארוכים ככל שיהיו, מסתיימים בשלב מסוים.
להתווכח איזה עורך טקסט טוב יותר, ובכן, אפשר לעשות את זה כל הלילה, בייבי:)
מלחמת העורכים היא הדוגמא הקלאסית לוויכוחים הבלתי נגמרים האלה.
ישנם שני עורכי טקסט נפוצים במיוחד, האחד נקרא Vi> ומקורו באוניברסיטת ברקלי (הוא פתח בשנת 1976) לעבודה עם מערכת ההפעלה שפותחה שם באותן שנים (BSD), השני הוא Emacs (שאגב, פותח על ידי ריצ’רד סטולמן).
אישית אני שייך למחנה Vi.
הסיבה שאני אוהב את Vi היא אותה סיבה שבגללה אני משתמש בהפצת לינוקס בשם סלאקוור.
אני לא אכנס כאן לכל הסיבות, כי זה נושא מורכב, אבל בשורה התחתונה, אני אוהב את ההרגשה שאני צריך לעשות דברים בעצמי.
כמעט ואין כאן כלי ניהול עם ממשקי משתמש צבעוניים ומפתים כמו בהפצות אחרות.
קרוב לברזלים.
כמו שאני אוהב.
Emacs לעומת זאת היא בדיוק ההפך.
שתי בדיחות Emacs:
הראשונה היא משפט שאומר שלEmacs יש הכל מלבד כיור.
השניה (שגנבתי מהאתר) היא שבטא טסטרים של Emacs מדווחים שזו מערכת הפעלה נהדרת, רק שחסר לה עורך טקסט.
תבינו לבד מה זה אומר.
טוב, מכיוון שאני קצת נסחף, כנראה שזה הזמן לחתוך.
הנה כמה צילומים לאוסף.
Vi שלמעשה היא לא אותה Vi שפותחה בברקלי אלא גרסא קצת יותר מפותחת המכונה elvis.
וזו עקומת הלמידה בעורכי טקסט שונים.
בקשר לVi הם די צודקים, בהתחשב בכך שמדובר בהומור ולא בגרף מחקר אמיתי.
קשה בהתחלה, מאוד קשה, אחר כך זה סיפור אחר.
יהיה פוסט המשך על מלחמות הגיקים.
אבל אחר כך.
אני באמת מתקשה להסביר לעמיתים לעבודה מדוע אני משתמש “בדבר הזה בלי הצבעים”