צפיתי עכשיו בסרט ‘ריי’.
לגמרי לא רע.
לרוב, אני לא מוצא עניין בסרטי אוסקר.
האמת העצובה היא שלרוב, הסרטים שזוכים באוסקר מגובים על ידי מנגנון משומן של יחסי ציבור.
לאיכות שלהם יש רק לעיתים נדירות איזשהו קשר לזכיה.
הצילום מרשים, התסריט כתוב היטב, ג’יימי פוקס הפתיע אותי לטובה כי אני מכיר אותו בעיקר מאיזה סיטקום נמוך הומור שהיה לו מלפני כמה שנים.
היה משהו שקצת הפריע לי בדרך שבה הם טיפלו בהתמכרות שלו לסמים.
ריי מזריק סמים. בזה זה נגמר.
לא ממש נכנסו לאיך היה ריי הנרקומן. הוא מזריק וזהו. אשתו קצת כעסה.
גם ממערכת היחסים שלו עם אשתו, במיוחד לנוכח הסמים והידיעה שלה על הבגידות, יכלו להוציא הרבה יותר.
אבל אני מניח שלמדיום יש את המגבלות שלו והיה צריך לחתוך.
בכל אופן, סימנתי לעצמי להתחיל להתעניין ברצינות בריי צ’ארלס.
הסרט מתרחש בעיקר בסביבות שנות החמישים ומאוד בולטת בו (עבורי לפחות) נוכחות של נגני קונטרה-בס בקטעי ההופעה וההקלטות.
הוא כמובן לא עבד רק עם נגני קונטרה בס.
ישנה מוסיקאית אחת מאוד חשובה שעבדה איתו ואני מיד אגיע אליה.
רצה הגורל ואלו בדיוק השנים שבהם הבס החשמלית הפכה להיות פופולרית והחליפה במידה מסוימת את הקונטרה בס.
בניגוד למה שאולי חושבים ההמונים הנבערים, ליאו פנדר לא המציא את הבס החשמלי.
הדגמים הראשונים יוצרו כבר בשנות השלושים. ליאו פנדר הצליח לייצר דגם שניתן היה לייצר בצורה המונית וזה בעצם מה שהפך את הבס החשמלית לכל-כך דומיננטית.
בדיוק כמו המודל טי של פורד שהפכה את המכונית מצעצוע לעשירים למשהו שכל פועל יכול לרכוש לעצמו.
את הדגם שלו, ה Precision Bass הוא פיתח בעזרת כמה מוסיקאים ובינהם קרול קיי.
היא התחילה כנגנית גיטרה במועדוני ג’אז באזור לוס אנג’לס בסוף שנות ה40(!) לפני שהפכה להיות נגנית הקלטות מבוקשת.
כמה מבוקשת? good vibrations של הביץ’ בויז? זו היא. Somthing stupid של פרנק וננסי סינטרה? היא. “משימה בלתי אפשרית”?, “קוג’אק”? יאפ. גם כן היא.
ריי צ’ארלס, סטיבי וונדר, האחים הצדקניים, פראנק זאפה, סיימון וגארפונקל.
בקיצור, הפורסט גאמפ של הבס:)
אלפי שירים שחלק נכבד מהם כולנו מכירים.
היא כתבה ספרי לימוד על נגינה בבס וחינכה דורות של אנשי האוקטבה הנמוכה.
ג’אקו פאסטוריוס, ג’ון פול ג’ונס (לד זפ) וסטינג נחשבים למוסיקאים שהושפעו ממנה (באתר שלה יש ציטוט של סטינג לגביה).
50 שנה מאז שהפכה לאחת מנגני הבס החשובים ביותר, חמישים שנה מאז שהפכה לנגנית הבס החשמלית הראשונה, ועדיין כוחה במותניה.
היא פעילה במיזמי אינטרנט ומוסיקה שונים, מעבירה סמינרי מוסיקה (בברקלי למשל), כותבת בפורום האתר שלה ולפעמים גם עונה לי למייל:)
ראיון איתה על העבודה עם הביץ’ בויז והחיים כמוסיקאית להשכרה.
אישה מדהימה.
חבל שרוב האנשים (כולל אני) לא מכירים את האנשים שעומדים מאחורי כל כך הרבה דברים שאנחנו מכירים.. אז תודה שכתבת עליה.
(אופס, הגבתי..)
אגב, אפרופו “סרטי מוזיקאים”
סרט שאני אישית אוהב מאוד הוא “צלילים מהלב” (בתרגום לעברית, האמת שאני לא זוכר את השם המקורי) שמבוסס על סיפור חייה של קרול קינג. השירים שם אינם השירים המקוריים שלה אבל לזכותם יאמר שהם בהחלט עומדים בזכות עצמם.
וכאן אני מרים גבה ושואל, קרול מי?
ידעתי שאסור היה לי להגיב…
כי שוב חשפת את בורותי היחסית?