מבקר הכרטיסים שעבר בקרון אחרי אולבאני הבחין במשפחת מאלוי, ומשהו בהופעתם הדאיג אותו.
כאשר חזר מהביקורת נעצר ליד מושבם של בני הזוג ופתח בשיחה איתם, תחילה על מילדרד-רוז ואחר כך על יעד מסעם.
“אתם נוסעים לניו-יורק בפעם הראשונה?” שאל.
“כן, ” אמר אוורטס.
“נוסעים לראות את העיר?”
“או, לא, “אמרה אליס. זה בענייני עסקים.”
“מחפשים עבודה?”
“לא, לא, “אמרה אליס. “ספר לו, אוורטס.”
“ובכן, זה לא בדיוק עבודה,” אמר אוורטס. “זאת אומרת, אני לא מחפש עבודה. בעצם זה כאילו שיש לי כבר עבודה.”
הוא היה אדם פשוט וידידותי וסיפר את סיפורו ברצון, מפני שמבקר הכרטיסים היה הזר הראשון שהתעניין בו.
“הייתי בצבא, אתה מבין, ואז, אחרי שהשתחררתי מהצבא, חזרתי הביתה ושוב התחלתי לנהוג באוטובוס. אני נהג במשמרת הלילה. אבל אני לא אוהב את זה. יש לי כאבי בטן וגם לעיניים זה מזיק, הנהיגה בלילה, ולכן בזמן הפנוי שלי, אחרי הצהריים, התחלתי לכתוב מחזה. עכשיו, על כביש מספר שבע, קרוב לוונטוורת’, שם אנחנו גרים, יש זקנה אחת, מאמא פינלי, ולה יש תחנת-בנזין וחווה לגידול נחשים. היא טיפוס מלא פילפל הזקנה הזאת, תמהונית אמיתית, והחלטתי לכתוב את המחזה הזה עליה.
תמיד היא מדברת בצורה כזאת תמהונית ועם הרבה פילפל. אז כתבתי את המערכה הראשונה – ואז טרייסי מארצ’יסון, המפיק, בא מניו-יורק לתת הרצאה במועדון הנשים על הבעיות בתיאטרון. אז אליס הלכה להרצאה הזאת, וכאשר הוא התלונן, כשטרייסי מאר’ציסון התלונן, שחסרים מחזאים צעירים, אליס הרימה את ידה ואמרה למארצ’יסון שבעלה הוא מחזאי צעיר ואולי הוא מוכן לקרוא את המחזה שלו. נכון אליס?”
“בדיוק.” אמרה אליס.
“טוב, אז הוא אומר, מארצ’יסון אומר, נו, כן, אומנם, ” המשיך אוורטס. “נו, כן, אומנם, הוא אומר, אבל אליס כבר תפסה אותו במילה, מפני שכל האנשים שם הקשיבו, ובסוף ההרצאה היא עלתה ישר על הבמה ונתנה לו את המחזה – זה היה אצלה בארנק כל הזמן. והיא הלכה איתו בחזרה למלון וישבה על ידו עד שהוא קרא את המחזה – את המערכה הראשונה, זאת אומרת. זה כל מה שכתבתי.
טוב, אז במחזה הזה יש תפקיד שהוא רוצה בשביל אישתו, מיידג’ ביטי, תיכף ומיד. אתה בטח יודע מי זאת מידג’ ביטי. אז אתה יודע מה הוא עשה אז? הוא התיישב וכתב על המקום צ’ק של שלושים וחמישה דולר ואמר שזה בשביל שאני ואליס נבוא לניו-יורק! אז הוצאנו את כל הכסף מהחסכונות מהבנק ושרפנו את כל הגשרים מאחור, והנה אנחנו פה.”

מתוך הסיפור “הוי עיר של חלומות שבורים” מאת ג’ון צ’יבר.

• הוי עולם של חלומות שבורים – חלק ד’