0> השיר שלנו.
אני בשוק מפתיחת העונה השלישית של ה”שיר שלנו”.
היה שם סוג של טוויסט מהסוג שקשה להחליט אם או גאוני או דבילי.
חוצמזה, (ולא קשור לטוויסט העלילתי הגאוני\דבילי), ולא שהסדרה הזאת אי פעם הצטיינה בריאליזם, הרמטכ”ל מכנס מסיבת עיתונאים לפני פינוי מאחז ויש לו זמן לעסוק בלהקה הצבאית החדשה שהוא מקים?
לא אמין.

וגם, שני כוכבי הסדרה מתגייסים, אחד לצנחנים ואחד ללהקה הצבאית.
אם אני זוכר נכון מתקופת שירותי בצבא הכיבוש הנאור, גיוסים עושים במרוכז.
גולני בנובמבר, צנחנים באוגוסט וכן הלאה.
הרמטכ”ל בסדרה עוד מגיע לאודישנים.
יפה לו באמצע תוכנית ההתנתקות.
אבל זו “השיר שלנו” ואני אוהב אותה עם כל החסרונות.

נקודות זכות:
הפסקול, אם לשפוט על פי הפרק הראשון, עושה כבוד למוסיקה ישראלית מפעם, כשהיה כבוד למילים.
אני בעד.

דנה עדיני.
זאת ששרה דואט עם דניאל סולמון (“רבות הדרכים”).
גם יפה, גם מוכשרת.
הופיעה על המסך במשך דקה, אבל היא כבר הפייבוריטית שלי בסדרה.
אני אשתדל להתעלם מהשם שהדביקו לדמות (“שמש פרוסט”).

עמיקם לוי.
רובנו זוכרים אותו כ”גבאי” המורה הציני מ”עניין של זמן”.
אני מחבב אותו עוד מהימים שהוא הגיש תוכנית רדיו בכל ליל שישי, ובה הוא היה ציני ומרושע לא פחות מהדמות שלו ב”עניין של זמן” והדמות הנוכחית שלו ב”עניין של זמן”.

1> אוקסבלוד רופין (שם בדוי) שנושא בתואר המכובד של שר החוץ של כת הפרה המתה פירסם פוסט ששווה לקרוא על אנטישמיות.
אוקסבלוד הוא אמריקאי בן 55 המתגורר במינכן מזה מספר שנים.
הוא מספר על חינוך השואה (הוא משתמש במילה Shoah ולא Holocaust) ועל גילויי אנטישמיות (שכמעט ולא נתקל בהם) בגרמניה לעומת ארה”ב וקנדה, שם הוא נתקל בבדיחות אנטישמיות לעיתים קרובות, ומקווה שיום אחד יקום נשיא אמריקאי ויתנצל על העבדות.

2>החלטתי לגדל שפם מגוחך להחריד וזוג פאות לחיים תואמות מאסכולת ניל יאנג.
אני בטוח שתוך 48 שעות, גג, הנשים יעמדו בתור מחוץ לדלת, תחזיקו לי אצבעות.
או שלא.
תמונות בהמשך.

3>מחר אני בחייפוקס, מי רוצה לבוא איתי לשמוע הרצאה עלLisp ?
[בוטל עקב מקרה חרום משפחתי (בייביסיטינג)]