כשבדידות אינה פחד
נולדת שירה
כשהיד אינה רועדת
כשהגרון אינו מתכווץ
למחשבה
שירה
כשעננים עבתים
בחוץ בכחל הנורא
ואתה שומע את הילדים
גועים
במשחקם
כמו דרך מסכים, ים
ואינך מתעוות
אינך כורע אל שרשי רגליך
לחזק
ללפות
כמו שתיל
(שהרוח לא תפיל)
אלא יושב ונבט
בתהו, בסרק –
רק
אז