דבורית שרגל פתחה בלוג .
דבורית היא מבקרת הקולנוע של ‘רייטינג’.
באחד הנושאים האחרונים, היא הזכירה את העובדה שבקרית שמונה נסגר לאחרונה בית הקולנוע היחיד.
בתגובות דיווחו לה מספר קוראים (עפולה, חדרה, מאחד הקיבוצים ליד קריית-שמונה), שגם להם אין קולנוע.
אז גם אני הוספתי שבנצרת אין קולנוע.
הסרט האחרון שראיתי בקולנוע כאן היה “רידיק” (The Chronicles of Riddick)
סרט מד”ב.
לא סוד גדול שאני חובב של מד”ב ופנטסיה.
זה נכון לגבי סרטים וסדרות בעיקר ופחות לגבי ספרים.
די שעל המסך יופיע איזו יצור שנדמה לעיסת טופי תכלכלה, ומישהי בבגד גוף צמוד עם זוג מחושים בירוק זרחני על ראשה, גם אם תהיה תפאורה שתזכיר לי הצגות מכיתה ד’, אני כבר אצלול לסרט בשיא ההתלהבות, תוך כדי זה שאני בטוח שאני צופה במינימום “החותם השביעי”
קראתי גם המון ספרי מד”ב, אבל ישנה בעיה של היצע בעברית וגם באנגלית יחסית צריך להתאמץ כדי להשיג ספרים בארץ אלא אם כן אתם ממש פריקים של הנושא ומוכנים להתאמץ, כך שכאמור, המסך הוא מקור הסיפוק שלי בתחום הזה.
לא משנה.
איפה הייתי?
צפיתי בסרט הזה, שלא שבר קופות וגם לא הלהיב את המבקרים, אבל נהניתי ממנת האסקפיזם של אותו אחר הצהריים, בקולנוע שהיה ריק כמעט לחלוטין.
בהפסקה ראיתי שיחה שלא נענתה (כמובן שבקולנוע אני דואג להשתיק את הסלולרי).
מישהי התקשרה להודיע לי על מות אדם שהכרתי.
לא מישהו קרוב, אבל מספיק כדי שיודיעו לי.
זה היה הסרט האחרון שראיתי בקולנוע וזה הדבר שאני זוכר ממנו.

ואם כבר קולנוע.
זה הזמן לחשוף ששם הפורום שלי בפארק, Dragonville, הוא לא מחווה לסדרת הטלוויזיה Smallville על הרפתקאות קלארק קנט (סופרמן בשבילכם) כנער מתבגר, ולא מחווה לסרט הנפלא “פלזנטוויל”.
אימצתי את השם בהשראת הסרט “טקססוויל” של פיטר בוגדנוביץ.
ב1971 ביים בוגדנוביץ’ את הסרט “הצגת הקולנוע האחרונה” על פי ספר (ותסריט) מאת לארי מק’מרטרי שלא מעט ספרים שכתב הפכו לתסריטים.
בין השאר גם “יונה בודדה” שצולם למיני סדרה בכיכובם של רוברט דובאל, טומי לי ג’ונס, אנג’ליקה יוסטון ואחרים (אני מזכיר את הסדרה הזאת למרות שלא ראיתי אותה, אבל מכיוון שהיא זכתה להצלחה עצומה, אולי זה יזכיר נשכחות למישהו).
אותו לארי גם כתב את התסריט ל”טקססוויל”.
הסרט “הצגת הקולנוע האחרונה” מתאר חבורת צעירים בעיר שהיא סוג של עולם הולך ונעלם (מתפורר תהיה מלה מדויקת יותר) וסגירת בית הקולנוע המקומי הוא הסימפטום החריף ביותר לבעיה.
ב”טקססוויל”, חוזר בוגדנוביץ’ לבדוק מה קרה לגיבורי הסרט הראשון, כמעט שלושים שנה מאז שצולם.
הסיבה שבחרתי בהתייחסות לסרט הזה בשם הפורום שלי היא שהסרט “טקססוויל” לווה בסלוגן שנשא חן בעיני מאוד.
“זה לא מקום…זה מצב תודעה”.
כמעט שנתיים מאז שראיתי סרט בקולנוע.
עכשיו אני מרגיש כמה זה חסר לי 🙁