1.שמעתי המון את The Smashing Pumpkins.
במקביל קראתי את היומן שבילי קורגן כותב באתר שלו.
יומן הרשת שלו שונה מהתבנית המוכרת בכך שהוא לא מתעד את היום-יום שלו.
היומן שלו מתעד שנים מסוימות בחייו, מאז הילדות.
כל פרק מוקדש לשנה אחת.
הוא כותב באותה רגישות שבה הוא כותב את שיריו.
אני נזכר עכשיו בעיקר באלבום אחד, קצת שונה ממה שרוב האנשים חושבים עליו כשהם נזכרים בפמפקינס.
זה אלבום מאוד מינורי, של אלקטרוניקה עדינה וגיטרות אקוסטיות.
שום דבר שיזכיר את האלבום Gish או שירים כמו Zero וbullet with a butterfly wings.
האלבום הזה מתעד בעיקר את הגירושין שלו, אבל גם מדבר על מות אמו ואולי על ההתפוררות האיטית של הדלעות, בין השאר בגלל בעיות סמים.
והנה, בלי שירה צועקת, להפך, שירים שכמעט נלחשים בקולו הילדותי מעט, הוא חודר כל-כך עמוק.
ביומן שלו הוא מספר על הילדות שלו כילד להורים גרושים שזרקו אותו מאחד לשני, ולפרקים גם לקרובי משפחה ואנשים אחרים, על האם החורגת שלו וההתעללות שלה בו, ואיך ספרים היו נתיב הבריחה לו מהחיים האלה.
’ספר הג’ונגל‘ של רודיארד קיפלינג היה אחד האהובים עליו.
למדתי שיש לו אח נכה שהשיר Spaceboy נכתב עליו.
לא ידעתי את זה.
השיר הזה תמיד היה אחד החביבים עלי משל הלהקה.
שיר אקוסטי נעים ועצוב.
זה שיר געגועים ועכשיו אני יודע למי.

2. השיר הזה מתחבר לי עכשיו לשיר של דיוויד בואי.
היה לו אח עם מחלת נפש שהתאבד.
לזכרו הוא כתב את Jump they say.

When comes the shaking man
A nation in his eyes
Striped with blood and emblazed tattoo
Streaking cathedral spire

They say
He has no brain
They say
He has no mood
They say
He was born again
They say
Look at him climb
They say ’jump‘

3.התחלתי לכתוב שיר.
לא מאלה שאני קורא להם ”שירה“ אלא משהו שמיועד מלכתחילה להיות מולחן.
אני עובר את התהליך הזה בכל פעם.
כותב, מוציא לחן, בשלב מסוים נמאס לי מהשיר שפתאום נראה לי גרוע ואני מוותר.
כשהתחלתי להתנסות בכתיבת שירים, קראתי ביתר עיון שירים שאני אוהב.
מה שגיליתי הוא שרוב השירים שאני אוהב, הם בינוניים מבחינת הליריקה.
בעצם בינוניים זו לא מילה טובה.
מעורפלים תהיה מילה טובה יותר.
בכל השירים האלה תמיד יש איזה משפט שאפשר לצטט, אבל לרוב, הם מעורפלים.
יש יוצאי דופן.
לו ריד, לאונרד כהן, אחרים שמספרים סיפור, שאפשר להבין מה הם מנסים להגיד.
אבל אלה החריגים.
נסו את זה.
תקראו טקסט של שיר אהוב, ותנסו לשכוח את הזמר ואת המוסיקה.
רק טקסט.
בגלל שאני יודע ששירים לפני שהם שירים הם לרוב טקסטים דלים, אני אנסה להיות סלחני לגבי השיר הזה שהתחלתי לכתוב (ואני מקווה שגם מי שקורא אותו עכשיו).
יש לי לחן בסיסי בראש, אבל כאמור, הכל עדיין בשלב ראשוני (עכשיו הוא נראה לי ממש גרוע, אבל אני אהיה אמיץ ואפרסם אותו בכל זאת).
/* כאן היה שיר שבסוף החלטתי לחתוך החוצה בכל זאת */

4. היו עוד דברים שעשיתי, אבל אני רוצה להתחיל לקרוא עכשיו את ”גטסבי הגדול“ ולקח לי יותר מדי זמן לכתוב את כל זה, וגם ככה לא מדובר בדברים מעניינים במיוחד, אז עד סוף השבוע הבא (אולי לפני)…