מצאתי אותה דרך חיפוש התמונות של גוגל.
המילה Solfege.
משם נכנסתי לתיקיה שהוקצתה לה על השרת של האוניברסיטה שבה היא לומדת.
מצאתי את התמונות שלה.
לא משהו חודרני מדי.
אבל עדיין, לא יכול שלא לחוש כמציצן.
כמו בשיר ההוא של ניק קייב.
”אליס מתעוררת,
זה בוקר.
היא מפהקת כשהיא פוסעת לאורך החדר,
שיערה נופל על שדיה,
היא ערומה וזה חודש יוני.

אני עומד ליד החלון,
אני תוהה אם היא יודעת שאני יכול לראות”.

אליס, שהוא שר עליה,
היא בדימיונו נסיכה שבויה.
אני מביט בפליאה בתמונות של הנערה הזאת.
מנסה לדמיין את החיים שלה.
חיים של לימודים במקום עם מדשאות ענק ירוקות, בניינים עתיקים ואוויר נקי.
אנשים שלא צועקים לתוך הסלולרי שלהם כשהם יושבים לידך באוטובוס.
חיים של נגינה בצ’לו ושל צחוק.
שם פרטי מתחיל ב’ל‘ שם משפחה ’קמפבל’.
זה כל מה שאני יודע עליה.
בסופו של דבר היא לא בנתה לעצמה עמוד אינטרנט, ולי נותר לנסות לנחש את חייה דרך התמונות.
היא אוהבת מוסיקה.
היא מנגנת על שני כלי נגינה שונים לפחות.
צ’לו וטרומבון.
בשתי תמונות היא מופיעה ביחד עם נגנית פסנתר.
נדמה לי שזו הופעה.
היא לא נראית מרוכזת.
היא אוהבת עוגות.
המון תמונות של עוגות.
היא משתמש בתווים כתחתית לצלחת עוגיות.
יש לה חבר.
בתמונה אחת היא רוקדת.
”סווינג“ זו כותרת התמונה ואולי זה גם הריקוד.
היא נראית גמלונית משהו כשהיא רוקדת.
יש לה משקפיים עבות והיא אוהבת לצחוק.