אני וניב טיילנו אתמול בקריון.
היא סיפרה לי על חברה שלה.
היא מלכת הכיתה, אבל ”היא לא רוצה להיות מלכת הכיתה”.
ניב מספרת לי שכל הילדים מקנאים בה שהיא החברה של מלכת הכיתה.
שאלתי אותה אם היא שמחה שכולם מקנאים בה והיא אמרה שכן.
זה גרם לי לעצבות מסוימת.
זה לא נראה לי בסדר שהיא שמחה בגלל שמקנאים בה.
אבל לא ידעתי איך להסביר את זה לילדה בת שמונה.
כשהייתי קצת יותר מבוגר ממנה הייתי החבר הכי טוב של מלך הכיתה.
מתישהו הבנתי שאני לא כל כך אוהב את זה.
הוא היה ילד גדול וחזק מבחינה פיזית והוא נהג להתעלל בחלשים ממנו.
יותר מילולית מאשר פיזית.
אמרתי לו פעם שאני לא רוצה להיות חבר שלו.
כבר אז היה לי כנראה מצפון אובר-מפותח ופחות מדי שכל בשביל לאזן.
עד סוף היסודי הוחרמתי על ידי המלך ונתיניו.
לא נורא הפריע לי, פחות חברים זה יותר זמן לקרוא ספרים, נכון?
כשפגשתי אותו לפני מספר שנים, הוא סיפר לי שהוא סובל מפלאשבקים בגלל כל הסמים שהוא השתמש בהם.
זהו.