ביום האחרון של 2005 עבדתי עד שעה 22:00, אחר כך הלכתי לאופיר לנגן קצת.
כשהשעון התחלף בחצות ניגנו משהו מאולתר ואז אופיר התחיל לנגן את האקורדים של Fuzzy של גראנט לי באפלו עם השורה שאני כל-כך אוהב.
”הנה אנחנו, במכונית שלנו, נוסעים במורד הרחוב.
אנחנו מחפשים מקום לעצור בו, לאכול משהו.
אנחנו רעבים למעט אמונה, שתבוא במקום הפחד”.

שיר שני.

בגשם של אתמול שמעתי את האלבום Blue של ג’וני מיטשל.
השורות הפותחות של האלבום הן:
”אני נמצאת בדרך בודדה, ואני ממשיכה וממשיכה וממשיכה,
מחפשת משהו, אבל מה זה יכול להיות”?

שיר שלישי.
שיר הנושא באותו אלבום.
”שירים הם כמו קעקועים”.
כל-כך נכון.

שיר רביעי.
ג’וני מיטשל.

”בפעם האחרונה שראיתי את ריצ’רד זה היה בדטרויט ב68,
הוא אמר לי שכל האהבות פוגשות את אותו גורל מתישהו.
ציניים ושתויים ומשעממים מישהו באיזה בית-קפה חשוך”.

שיר חמישי.

This circus is falling down on it’s knees
The big top is crumbling down
It’s raining in baltimore fifty miles east
Where you should be, no one’s around

I need a phone call
I need a raincoat
I need a big love
I need a phone call

These train conversations are passing me by
And I don’t have nothing to say
You get what you pay for
But I just had no intention of living this way

I need a phone call
I need a plane ride
I need a sunburn
I need a raincoat

And I get no answers
And I don’t get no change
It’s raining in baltimore, baby
But everything else is the same

There’s things I remember and things I forget
I miss you I guess that I should
Three thousand five hundred miles away
But what would you change if you could?

I need a phone call
Maybe I should buy a new car
I can always hear a freight train if I listen real hard
And I wish it was a small world
Because I’m lonely for the big towns
I’d like to hear a little guitar
I think it’s time to put the top down

I need a phone call
I need a raincoat